זהו, סוף סוף המירוץ למיליון הגיע לשלב רבע הגמר. המשימות קשות ומאתגרות יותר, המתח גואה, העצבים מתפקעים, ואם בשלבים קודמים יכלו הזוגות להתנחם שקיים עוד סיכוי שיעברו לשלב הבא, הפעם האופציה הזאת לא קיימת. עליהם להיות הכי מרוכזים ומפוקסים על מנת להבטיח את מקומם במשחק שעומד להסתיים, ואמנם, הגיע הזמן שכבר יסתיים. זאת עונה שהייתה ארוכה מדי ומתישה מבחינת צפייה, עד שהיו פרקים שפשוט דילגתי עליהם כי סבלנותי פקעה.



רוצים לקבל את החדשות לפני כולם? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו 



רבע הגמר יכול היה להסתיים אתמול, אך יהיה לו המשך בפרק הבא עם עוד ועוד משימות שמנסה ההפקה לדחוס לכל המסע המטורף הזה ולא עוצרת לרגע להגיד לעצמה שלפעמים הרבה זה מעט, או: תפסת מרובה לא תפסת. דומה הדבר לאותו מטייל שיצא לטייל ומוסיף לרשימת המקומות שהוא יבקר, עוד ועוד אתרים והוא כבר כל כך עייף אחרי מסע ארוך, שלא בטוח שנשארו לו כוחות ליהנות מהמראות והחוויות הנוספים שהעמיס על עצמו.



אמש, אחרי כמה שבועות של הפסקה, צפיתי בפרק הראשון של רבע הגמר והפעם, המשימות שבדרך כלל חוזרות על עצמן רק בשינוי אדרת, פחות עניינו אותי והתמקדתי יותר בדינמיקה שבין הזוגות. מישהו פעם אמר שאפשר ללמוד יותר על בני אדם דווקא ברגעי לחץ שלהם מאשר בזמן שנעים ונוח להם. אמנם המירוץ הוא משחק אקסטרים אתגרי ולאו דווקא חברתי, אך הפן האישיותי של המתמודדים בכל זאת משפיע ועוזר לך להחליט מי הזוג הפייבוריט שלך שהיית רוצה שינצח.

לא נהניתי אמש לצפות בטוהר השוביניסט מתעצבן על אוולין שלא מצליחה לבצע את המשימה כאשר היא עשתה את כל מה שביכולתה על מנת לצלוח אותה. לזוג הזה יש אישיוז שיותר מפעם באו לידי ביטוי במירוץ הזה. האמביציה המטורפת שלו עומדת לטוהר לרועץ. קשה לחבב מישהו שבמקום להרגיע את בת זוגו ובמקום להגיד: לעזאזל המירוץ, אשתי חשובה יותר, הוא מביע שוב ושוב את תסכולו ממנה ברגעים שקשה לה, על אף המאמצים הבלתי נלאים שהיא עושה על מנת לרצותו.

על פניו נראה שהיא רוצה להצליח, לא כל כך בשביל עצמה, כמו בשבילו ובשביל לזכות באיזושהי מחמאה מצידו שהוא לא ממהר לנדב. הוא אפילו לועג לה בקטנה כאשר מחוסר ברירה היא מחמיאה לעצמה, כמו אותה העוויה של ביטול שהוא עשה כאשר אמרה שהיא טובה בשפות. ניסיתי לשים את עצמי בנעליה ואם בן הזוג שלי היה אומר לי: "לא מעניין אותי שאת לא יכולה" כאשר אני תלויה בין שמיים וארץ וקורעת את הזרועות שלי, הייתי בו במקום מפסיקה את המשימה ושיילך לחפש אותי, מיליון או לא.
 
לעומת זאת, שתי הבנות הדקות והשבריריות, אן וירדן, מתחבבות עליי יותר ויותר בגלל התמיכה, העדינות, העידוד, הרגישות וההתחשבות אחת בשנייה, שלא רק גורמות להן להתחבב על הצופה, גם עוזרות להן לעבור את המשימות ולהגיע למקום מכובד. הן ההוכחה שהכוח הנפשי לא פחות חשוב מהיכולת הפיזית ולא פעם הן הפתיעו כאשר הצליחו להתגבר על משימות שהיו קשות אפילו לשני הפייטרים החזקים והשריריים אליהו ודניאל. גם בעלי הבלורית, בוגרי יחידה קרבית, הם הפייבוריטים שלי כי הם הגיעו למירוץ מצוידים בהרבה חוש הומור (בעיקר דניאל) שהצליח להפיח רוח חיים בכמה רגעים ארוכים ומשעממים.

שאר הזוגות, הלן ורגב, עומר ונטע, ראויים אף הם לניצחון, אך עדיין, אן וירדן נמצאות אצלי במקום ראשון, בגלל שבמהלך המירוץ כולו התנהגותן הייתה ללא דופי ובמירוץ למיליון, החברות בין הזוגות עומדת אף היא למבחן, לא רק הביצועים.