"צומת מילר" חזרה אמש למסך בעונה שנייה. הזכיינית קשת יצאה מגדרה במהלך השבועות האחרונים כדי לקדם את העונה החדשה. זה התחיל כבר בשבוע שעבר כשאדיר מילר העניק ביחד עם אשתו בחיים האמיתיים ראיון אישי מקיף וארוך בשעות הפריים טיים לצמד המנחים ליאון ופאולה רוזנברג. לא זכור לי שאי פעם נעשה ראיון כזה לאף דמות ציבורית פוליטית או מפורסמת. הראיון היה משעשע ואותנטי ובהחלט הותיר אותי בי ציפייה לעונה החדשה.
תהיתי מה גרם לאשתו, שלי כספי, ששומרת את עצמה שנים הרחק מאור הזרקורים להיחשף ככה לראשונה והכל למען הרייטינג של בעלה, אבל אז הבנתי שהיא זוכה לפינה אצל ליאון ופאולה ויש לה תוכניות מגירה טלוויזיוניות משל עצמה והתמונה הובהרה.
הסתקרנתי לראות את הדינמיקה בין מילר לבין דקלה הדר, השחקנית החדשה שמגלמת את אשתו בסדרה ושהוחלפה בקודמת, אדוה בולה, שגילמה לא רע את תפקיד אשתו בעונה הראשונה. על פניו נראה כי יש איזה חוסר סינרגיה בין הדמות הקומית שמגלם מילר לבין המשחק המוגזם של הדר. משהו לא מתחבר טוב ביניהם, ומרגיש מאולץ, משוחק ולא זורם. אולי זו אני שמתקשה לקבל שינויים, אבל נראה שמי שגילמה את אשתו בעונה הראשונה עשתה את זה טוב יותר. אבל בל נשכח שמדובר בפרק ראשון של העונה ולוקח לנו כצופים זמן להתרגל לדמויות חדשות על המסך בעיקר אם הוחלפו באחרות.
הפרק נפתח בקול תרועה והסתיים בקול ענות חלושה שהותיר בי תחושה שהיה מדובר במיקס של סצנות שלא קשורות אחת בשנייה ועומדות כל אחת בפני עצמה. סצנת בית החולים של גל זייד ומי שגילמה את אימו רבקה מיכאלי הייתה חביבה, משעשעת, עם פאנצים גרוטסקיים מהחיים האמיתיים שהיו לעיתים קצת אינפנטיליים. בעיקר לא הצלחתי להבין איך היא נקשרת לעלילה המרכזית של הסדרה שכוללת תובנות מחייו של מילר על ההורות, החינוך, והגבולות שמציבים לילדים, ועל הפערים העצומים המורגשים בכל בית בין תפקיד האבא לתפקיד האמא. זה הרגיש כמו מיקס של שתי סדרות קומיות שלא קשורות שאולצו בעל כורחן לחבור לפרק אחד.
אבל מילר כמו מילר מצליח כמו תמיד להביא את הניואנסים הקטנים והגאוניים שכהורה תמיד ידעת על קיומם אך לא הענקת להם חשיבות. הוא עושה זאת עם פא'נצים מצחיקים, לעיתים אף מוגזמים מדי. האם הוא חידש לי? האם הופתעתי? ממש לא. מילר הוא אותו מילר מהדמות שגילם ברמזור, ואותו מילר מהעונה הראשונה של "צומת מילר" ואותו מילר שעומד על במות הסטנד אפ המצליחים שלו. אותה דמות באותה ארשת.
נכון, הוא מצחיק ושנון ונעים לצפייה ואני מודה שלפרקים צחקתי אפילו נקרעתי וזאת המטרה והיא הושגה, אבל לא זכיתי לתובנות חדשות וכמו שהפרק התחיל כאילו מעולם לא היה בחיי, ככה הוא גם הסתיים בלי שהותיר בי דבר. אבל לעיתים זה כל מה שנדרש, הפוגה קלילה בת שעה וחצי שמנתקת אותנו מהמציאות הנושכת היומיומית, כמו אתחול למערכת ועל זה אני רק יכולה להוקיר לו תודה.