יריית הפתיחה של העונה החדשה של "רוזאן" המתקמבקת, ששודרה בארצות הברית ובשבת תגיע אלינו (yes), היא הצהרתה החד־משמעית של גיבורת הסדרה כי הצביעה לטראמפ. האישה והדמות, רוזאן בר, התייחסה לכך לא מזמן כשאמרה: "חצי מהאמריקאים הצביעו לטראמפ, בעיקר אנשים ממעמד הפועלים, ותמיד רציתי שהסדרה תשקף את המציאות שבה אנחנו חיים". בר עצמה הודתה שגם היא תמכה בו, ובסדרה הוויכוח הפוליטי הנפוץ בין תומכי טראמפ למתנגדיו יבוא לידי ביטוי בסצינות מריבה בין רוזאן לאחותה ג'קי, שלא מבינה כיצד ייתכן דבר כזה.
כן טראמפ, לא טראמפ – עם העובדות קשה להתווכח: פרק האיחוד ששודר בשבוע שעבר בארצות הברית שבר את כל שיאי הרייטינג, הגיע ל־18.4 מיליון צופים ועקף אפילו את "אמריקן איידול" הבלתי מנוצחת. לשם השוואה, בפרק הבכורה של "וויל וגרייס", שעשתה קאמבק גם היא ברשת המתחרה NBC, צפו 10.1 מיליון איש, רייטינג מרשים, אך עדיין מדובר כמחצית מצופי "רוזאן". ייתכן מאוד כי התמה המרכזית בפרקים הראשונים של הסדרה - שבמרכזו העימות בין רוזאן לאחותה על העידן הפוליטי החדש באמריקה, תרם ללא ספק לרייטינג הגבוה.
כנפיים מטוגנות, מישהו?
בשנת 1988 עלתה לשידור בפעם הראשונה הסדרה "רוזאן" וכבר נחשבה לחתרנית, על אף שהציגה את מה שהאמריקאי הממוצע היה רגיל לראות כשהוא היה יוצא מהבית – את עצמו. הדימוי ה"נקי" שנשמר עד אז בסדרות שהטיבו להציג את המשפחה המושלמת מהפרברים: האנשים היפים בעלי הממון וילדיהם המחונכים, התנפץ בקול תרועה רמה כשהמשפחה הכל־אמריקאית הממוצעת ב"רוזאן" הפציעה על המסך והביאה אל הפריים טיים את מה שאנחנו אוהבים לכנות – החיים עצמם.
הסדק בדימוי "המשפחה המושלמת" הוא מה שהיה מאז ומעולם סוד ההצלחה של הסדרה הזו, וגם בר עצמה – אישה ללא פילטרים – ללא ספק תרמה לכך בתוך המסך ומחוצה לו. הסדרה, בכיכובה של בר וג'ון גודמן, הייתה כמעט בודדה בנוף הסדרות שעסקו במעמד הביניים הנמוך - בני הצווארון הכחול (למעט אולי "נשואים פלוס" ששודרה באותןשנים), אנשי העמל שיושבים מול הטלוויזיה בערב וזוללים כנפיים מטוגנות.
בשנות ה־80 וה־90 עוד היה מקובל לומר כי רוזאן היא ה"גבר" בבית, האישה שעבדה בכל מיני עבודות בשכר מינימום, ממנקה בסלון יופי ועד קופאית, והייתה גאה בכך. יתרה מזו, לא נטעה אם נאמר שמדובר בזרעים ראשונים של פמיניזם אקטיביסטי - בהתנהלות מול בעלה בסדרה וכן בהתנהלות על זכויותיה בעבודה מול המעסיקים השונים - שעסק ברצינות בסוגיות הקשות בחברה, גם אם בסופו של דבר מדובר בסיטקום.
בין היתר עסקה הסדרה בצורה ישירה באלכוהוליזם, הומוסקסואליות, יחסי מין והתעמרות מצד מעסיקים וגררה תגובות חמות רבות מבני מעמד הפועלים האמריקאים, שחשו כי לראשונה הם מקבלים ייצוג טלוויזיוני הולם.
שש העונות הראשונות הובילו את טבלאות הרייטינג ודורגו ביציבות בין חמש התוכניות הנצפות ביותר בארצות הברית. עונתה השנייה של הסדרה הייתה התוכנית הנצפית ביותר לעונת השידורים 1989־1990 בארצות הברית, לצד הסדרה "משפחת קוסבי". בנוסף, זכתה הסדרה בשיא תהילתה בארבעה פרסי אמי ושלושה פרסי גלובוס הזהב.
תמיד אותו חלום
אז מה צפוי לנו בעונה העשירית של הסדרה שנדמה היה שחלפה מהעולם? 21 שנה לאחר ששודר הפרק האחרון בסדרה, שבו דן קונר, בעלה של רוזאן, שאותו מגלם השחקן ג'ון גודמן, מת מהתקף לב, תשוב "רוזאן" במוצאי השבת הקרובה לשמונה פרקים נוספים. היוצרים לא יכלו להחזיר את הסדרה בלי אחת מאבני היסוד שלה, הלא היא דמותו הצבעונית של גודמן, ולכן השתמשו בטריק בימוי ידוע שבו המוות הוא רק חלום, וקונר למעשה לא נפטר על הספה אלא בסך הכל נרדם. "בסך הכל עשיתי כמה שינויים קלים ושיפורים", אמרה בר.
אז מי נשאר בעונה העשירית? התשובה, לשמחתם של הצופים המכורים, היא: כולם. שרה גילברט (דרלין – המוכרת לצופים החדשים מהסדרה "המפץ הגדול"), לורי מטקאלף (ג'קי), ג'וני גלקי (דיוויד), שרה צ'וק (בקי) ומייקל פישמן (די־ג'יי). הפעם מקבלת בר בת ה־65 את קרדיט היוצרת באופן מלא, אחרי שמאט ויליאמס שכתב את הפיילוט לקח את הקרדיט לסדרה וגרם לשערותיה של בר לסמור בכל פעם ששמו נשמע ברקע. הפעם דרשה בר קרדיט בלעדי לסדרה – וגם קיבלה.
למי שפחות התגעגע לדן ורוזאן, אבל היה מכור לדרלין ולבקי: בפרק הבכורה של העונה החדשה, אנחנו לא לומדים בוודאות מה באמת קרה עם בני הזוג של שתי הבנות ב־20 השנים שחלפו, אך אנו מבינים שדרלין היא כעת אם חד־הורית שחזרה לגור עם רוזאן ודן, ובקי היא אם פונדקאית וככל הנראה אלמנה ממארק. גלן קווין, השחקן ששיחק את מארק, נפטר ב־2002 ממנת יתר, ולכן גם את דמותו בסדרה העלימו בצורה דומה. ויש גם נכד שחובב בגדי נשים, וכמה בדיחות יבשות, כרגיל, אך הקסם, כך מתברר - נותר.
אחרי שידור הבכורה המוצלח, התקשר טראמפ בעצמו לבר ובירך אותה על ההצלחה הפנומנלית של הקאמבק. "הוא החמיא הרבה והשיחה הייתה מלהיבה", סיפרה בר בתוכנית הבוקר "גוד מורנינג אמריקה" ביום שאחרי. בינתיים מדברים ברשת גם על העונה ה־11, והפעם ארוכה יותר ועם 22 פרקים. רוב אנשי הצוות, על אף שחלקו מתחזק גם קריירה קולנועית, מסכימים לכך.
"אנו שמחים שאמריקה קידמה בברכה את משפחת קונר בחזרה לבתיהם", אמר נשיא ABC Entertainment, צ'אנינג דאנגי. "הסדרה רלוונטית היום כפי שהייתה כאשר ירדה מהאוויר לפני 21 שנה. אנחנו לא יכולים לחכות כדי לראות מה הצוות של 'רוזאן' מתכנן לנו בעונה הבאה". כנראה גם אנחנו לא.