"בייבי בום": פורנוגרפיה רגשית אפקטיבית שסוחטת את בלוטות הדמע

העונה החמישית של הדוקו ריאליטי של ערוץ עשר "בייבי בום", מהווה את ההגדרה המילונית של "פורנוגרפיה רגשית", הוא מכניס אותנו קרוב מדי אל תוך הרגעים שהיו אמורים להיות האינטימיים ביותר עבור זוג שהרגע הפך למשפחה, מציגה בפירוט רב מדי את הכאבים, הצעקות, הדחיפות, זריקות האפידורל והתינוקות מכוסי הדם שהרגע יצאו אל אוויר העולם.

אפילו במציאות של 2018, כשהריאליטי חדר כבר לכל מקום, ועל המסך זלגו כמויות של דמעות שיכלו בקלות למלא בריכה, "בייבי בום" מעוררת את התחושה שהיא הלכה עם החשיפה חמישה צעדים קדימה.

אני מוכרח להודות שלא צפיתי בעונות הקודמות של "בייבי בום", ו"שוק ווליו" פעל עליי במלוא עוצמתו, גרם לי לרצות להסיט את המבט בהרגשה שנקלעתי לסיטואציה שאני לא צריך להיות בה, כמו להיתקע במעלית עם זוג שמנהל ריב אישי וכואב או בקרון רכבת אירופאי לצד זוג באמצע מעשה אהבים. שאלתי את עצמי, למה שמישהו ירצה להציג לעולם רגעים האינטימיים כל כך שלו, ולמה שמישהו ירצה להביט כל כך מקרוב ברגעים בלתי פוטוגניים בעליל של אנשים אחרים?

נראה שבעונתה החמישית של הסדרה, על אף החומרים הקיצוניים של התוכן, נוסחת הריאליטי עובדת מצוין. פרק הבכורה הציג לעולם ליהוק מופלא של שלושה זוגות מגוונים ושובי לב. הזוג הראשון הוא דניאל ויוסי, שאיכשהו הצליחו לחמוק מתחת לרדאר של מלהקי הטלוויזיה בארץ עד היום. הם חמודים, מצחיקים, חייכנים ומנהלים מיני-ויכוחים מתוקים ביותר בסגנון "אני לא נגד אפידורל", "בואי לא נחלט מראש, נזרום עם הלידה", "טוב, אבל אולי אני ארצה אפידורל", "טוב מאמי". 

הזוג השני של הפרק, עדי ואיציק, מספקים את הסיפור המרגש של הפרק, כשהשניים מספרים בדמעות על הפעם הקודמת בה הגיעו לחדר הלידה במרכז הרפואי בילינסיון ויצאו ממנו בידיים ריקות לאחר לידה שהסתבכה.