סמואל הודח אמש מבית "האח הגדול" והשאלה הראשונה שנשאל על ידי המנחה הייתה: את מי הוא מעדיף משתי הבחורות שהוא ניהל איתן מערכות יחסים, אינה או לירז. והוא ענה: לירז, לקול תשואות הילדים. ברגע של הדחה, כאשר הרגשות סוערים, קשה לדעת מה לענות, אך לא נראה שסמואל ינהל מערכת יחסים רצינית עם אינה או לירז. במקרה הטוב, הוא ולירז יישארו ידידים טובים, ולהרגשתי, לירז בתוך תוכה אף יודעת זאת. אישה תמיד יודעת. בעיקר אישה שעברה לא מעט בחיים. לא סתם היא אמרה לאורלי שהם בסך הכול רק חברים טובים.
לי אישית יש סימפתיה אל לירז שלמרות קשיים אקונומיים שעברה בילדותה ולמרות בעיית בריאות קשה, ולמרות הרגשת הדחייה שהרגישה כל חייה מצד "שמנפובים" למיניהם, היא עדינה, לא מתלהמת, שומרת על פאסון, אמיתית לאורך כל הדרך וגם קשוחה כשהמצב מחייב מבלי לעשות הנחות לאף אחד.
בדרכה השקטה היא אמיצה ונאמנה לעצמה ולא מפחדת מהזעזועים בווילה, כי סיפור חייה בחוץ הוא כאין וכאפס לעומת הטריטוריאליות, הקנאה, הקטנוניות, הריבים המטופשים, ושטויות אחרות שמתרחשות בתוך בית האח.
סמואל קלקל לעצמו כאשר אמר לאח, שהוא אוהב את פניה היפות של לירז, אך לא את ממדי גופה. תקראו לזה צביעות, אך אני רואה בזה רגישות יתר. הוא לא רצה לפגוע בה, בתוך מציאות כובלת שהרגשות בה מוקצנים ומתעצמים ואין לאן לברוח.
סמואל עדין, מאופק, מתחשב ורגיש והוא שילם על כך בהדחתו כי בגלל התכונות האלה הוא הפיל תרדמת על הצופים שרוצים לראות דם, יזע, דמעות והרבה צעקות שמהווים את סיבת הקיום של התוכנית. אילו הוא היה קם על תומר ועושה לו שרירים ושולף כלפיו את ציפורניו המטופחות ומרעים עליו בקולו על הלבנת פני לירז ברבים, במקום להתלחש בשו-שו עם דיירים אחרים, הוא היה זוכה באהדה גדולה יותר.
בניגוד לסמואל המאופק ששולט ברגשותיו, תמי מונטג, שעזבה את הבית, היא ההפך הגמור. היא ספר פתוח וכל אחד מוזמן לקרוא, להתרגש איתה או לכעוס עליה. בכל העונות של "האח הגדול", לא זכורה לי דמות כל כך אמיתית כמו תמי, שחושפת עירום וערייה את קרביה ונשמתה. האם זה טוב ליהודים או לא, זאת שאלה אחרת, אולם אי אפשר להדביק לה תארים כמו צבועה ושקרנית. ובמילים אחרות: מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. היא אף היחידה בבית שלא הבינה, ובצדק, איך האחרים, כמו סימה ואורלי למשל, מעודדים את מריה לשמור אמונים לבועז, החבר בחוץ, אך לא רואים כל פסול ביחסים של מגי וישראל ואפילו מעודדים את מגי ללכת עם ליבה ולבגוד בניקיטה. גם אני לא מבינה.
אלא אם כן, אורלי, משבשת המילים הסדרתית ("שקוזי"), היא לא כזאת אהבלית כמו שהיא מנסה להצטייר ("אם היה מה להחביא מהאוכל, הייתי מחביאה, אבל אין מה להחביא, כי אין אוכל כפרה" – ל"אח הגדול") ואולי אפילו יותר אסטרטגית ממה שאנחנו חושבים. כאשר היא רואה זוג חזק כמו מגי וישראל שעלול לאיים על סיכוייה לנצח, למה לא לעודד את מגי לבגוד בניקיטה ולהצטייר רע בעיני הצופים וכך בעזרת השם והבאבא סאלי, אבן הנגף הזאת ששמה מגי, תסולק מדרכה של אורלי. הכול כמובן ספקולציות וייתכן שכמו שהיא משבשת מילים, כך גם השתבשה קצת דעתה של אורלי בבית הזה שבאמת יכול להעביר אדם על דעתו, והיא באמת רואה את יחסי ישראל ומגי שמתנשקים, מתגפפים ומתלקקים, כיחסי קרבה בין אח לאחות.
בינתיים, אחרי המסר מניקיטה, מגי שומעת שהיא אפילו ראויה להערכה על בגידתה (הא?), מפי ישראל, האיש שמנסה להצטייר כמכבד רגשות של אחרים, אך אין לו כל בעיה ללעוג לרגשותיו הפגועים של גבר אחר. אני אף שמעתי שמץ של סיפוק בדבריו של ישראל כאשר גיחך ואמר למגי: "זה מפליא אותי שכל כך מתעסקים בזה בחוץ". יכולתי לדמיין אותו מחכך בהנאה את ידיו ואומר לעצמו: "יש, אני בכותרות, וזה הדבר היחיד שחשוב".
הרומן החדש בבית של מריה ורועי מתבשל לאיטו יחד איתנו הצופים. "האח הגדול" זכה מבלי שתיכנן בתסריט מסתעף של סרט צרפתי רומנטי שיגמר בתקווה בסוף טוב, תלוי את מי שואלים.
לרומנים בבית יש משקל רציני ולרגעים נדמה לי שאני צופה בתוכנית "הרווק". הם קצת משעממים וצפויים ולא שונים מכול רומן אחר בעונות אחרות. אני מעדיפה כבר לצחוק על שיבושי הלשון של אורלי, או לשמוע את מירב בשפתה העממית והמשעשעת נכנסת למשא ומתן עם האח, על פלפלים ירוקים במקום חריפים.
גם הפרק אמש הוכיח סופית שבעקבות השינויים שנעשו בהפקה, "האח הגדול" שוב על המפה. אז לכל המצקצקים והמלעיזים למיניהם תאכלו את הכובע, "האח הגדול" חזר לשחק במגרש של הגדולים. ומילה אחת על לירון ויצמן, המנחה הלוהטת עם הלוקים ההיסטריים - איפה לעזאזל היא הייתה כל השנים (חוץ מעבודתה כסייד קיק לגיא פינס)? ויצמן היא ליהוק מעולה וטאלנטית חזקה שיכולה בקלות להחזיק תוכנית פריים טיים לבדה.