אם יזמינו אתכם להופעה שבה תקבלו על במה אחת הן את חוה אלברשטיין והן את רבקה זהר, הן את ריטה והן את נתנאלה, הן את דורית ראובני והן את רוחמה רז, האם תבואו? לא רק שתבואו, מן הסתם גם תרוצו לשמוע אותן יחדיו. אבל אם יציעו לכם לשמוע איתן גם את שושנה דמארי ואת יפה ירקוני, ללא ספק תזקפו גבה.
ובכן, אל חשש. ועידת פסגה מוזיקלית דמיונית כזאת היא בגדר האפשר רק כאשר קולותיהן של הזמרות דנן - מאלט נמוך ועמוק ועד סופרן גבוה ודקיק - בוקעים מגרונה הבלתי נגמר של חקיינית מוכשרת כמו תמר ורון. תמר ורון?, תשאלו ותקמטו את המצח. רגע יחלוף בטרם תיזכרו במי שלפני כ־20 שנה גנבה את ההצגה בתוכנית “רק בישראל" מארז טל ומאורנה בנאי (וגם מהכלבלב שלה) בתור שושנה דיין, בת דמותה של אילנה דיין.
אם תתהו לאן נעלמה אותה חקיינית ששבתה את לבנו, נאמר שבמידה רבה היא העלימה את עצמה מכורח הנסיבות, וגם מרצון. אם הייתם מתאמצים, הייתם מוצאים אותה במרכז תל אביב, ממשיכה למצות את כישוריה, אם כי הרחק מאור הזרקורים. כעת, כמו משום מקום, היא עומדת לנחות על הקהל המשתאה במופע בידור חדש, שאמור להחזיר אותה לעניינים.
אם תבואו למופע, שאמור להיקרא “היה שווה לחקות" (אם כי אצל ורון שום דבר לא בטוח), תיווכחו לדעת שהיא איננה תקועה עם חיקויי עבר שלה כמו מינה צמח, ג. יפית וציפי שביט, אלא גם מקפצת במקביל בין אופירה אסייג (שאותה דיבבה ב"בובה של לילה") והצחוק המתפרץ שלה, עדן בן־זקן והאינסטוש. ראיון עם ורון, טיפוס מיוחד למדי (היא מסוגלת לשכוח את כלי האיפור במקרר), הוא לעתים בגדר משימה בלתי אפשרית, כשהיא מדלגת מנושא לנושא, ולרגעים חוטפת את רשם הקול ומשלחת אותו לאי שם.
תרבות הדפדוף
ורון הופיעה כל הזמן, במינון זה או אחר, במקומות מגוונים, “אם כי לקחתי פסק זמן מהופעות פתוחות, שלהן מוכרים כרטיסים", היא אומרת. “העדפתי לעסוק בדברים אחרים, כמו שמיעת הרצאות באוניברסיטה הפתוחה על נושאים שמעניינים אותי, ועכשיו סיימתי קורס על ויקינגים".
זה מעניין, ובכל זאת, צריך להתפרנס.
“התפרנסתי מהפעלות בגני ילדים במעין שעת סיפור, דבר שמאוד נהניתי ממנו כבת של גננת, וגם מקריינויות ברדיו, בטלוויזיה ובפרסומות".
אז איך חזרת לתחום?
“הכל התחיל כשפתחתי חשבון אינסטגרם. דרכו גילתה אותי מפיקה שפשוט התעקשה שנעשה מופע. ואם לא כן, זה לא היה קורה, כי לדעתי טוב לעשות הפסקה, לעתים ארוכה. אתה צובר חומרים ונטען מחדש (היא מחקה את צופית גרנט)".
הרבה דברים השתנו במהלך פסק הזמן שנטלת לעצמך.
“בעקבות כל החידושים, יש המון הפרעות קשב וגם הרבה ציניות. במסגרת תרבות הדפדוף, כולם תקועים בטלפונים הניידים ולא יוצאים מהם, וכשהם רואים טלוויזיה הם מתמכרים לשפים, שהפכו לרוק סטארס של היום, והכל הפך לריאליטי שלא נגמר. מסכנות המלהקות, שנאלצות לרוץ עם אותם מעט כישרונות מתוכנית לתוכנית".
ורון היא חקיינית מזהירה. כששומעים ורואים אותה מחקה את חוה אלברשטיין, לדוגמה, נשמטת הלסת מרוב התפעלות, עד כדי כך רב הדמיון בין החיקוי לבין האוריגינל. עם זאת, פה ושם מתגלות אצלה מעידות קלות. כשהיא מנסה לחקות את שולי נתן, היא מגזימה בהרעדת קולה, עד שאפשר להתבלבל בין זמרת “ירושלים של זהב" לבין ריטה. “לא התכוונתי", טוענת ורון ומבלי להרגיש, עוברת לאלפידה היוונייה, ששרה באירוויזיון 1979 את “סוקרטס סופר סטאר".
מחלקת חו"ל שלך בהתפתחות?
“אני חושבת לצרף לתוכנית החדשה את אדית פיאף. בעבר חיקיתי את מדונה איזו תקופה, וגם את טרייסי צ'פמן, את סוזאן וגה ואת קרול קינג עם הגיטרה".
איזו זמרת רצית לחקות ולא הצלחת?
“אין לי אומץ לחקות את ריקי גל. בשביל לחקות רוקיסטית כמוה, כנראה עלי לקחת משהו כדי שייצא לי חספוס בקול כפי שיש לה. גם את קרן פלס ואת מירי מסיקה, שהן מדהימות ומהוות השראה, משום מה לא ניסיתי לחקות. לעומת זאת, את שרית חדד אני מאוד אוהבת לחקות. ‘את נהדרת!', היא אמרה לי כשנפגשנו פעם באיזו מסיבה".
את מחקה רק זמרות?
“בעיקר. בתקופה ההיא אהבתי לחקות את רפי פרסקי, שאני לא יודעת כמה פעמים הוא ספר עד עשר, ואת ארקדי דוכין. אני מעדיפה לחקות זמרות, כיאה לבחורה".
ורון היא בת לגננת כאמור ולמורה דרך, אחת שאינה מנפנפת בגילה, אם כי קל לנחש שהוא אי שם בשנות ה־40 המתקדמות שלה, באה ממשפחה ירושלמית עם שורשים טורקיים אפופים בתרבות הלדינו. מילדותה שיחקה, רקדה בלט והפגינה כישורי סטפס. והחיקויים? “כשהייתי קטנה הייתי מאוד ביישנית, אבל כשהיו מעלים אותי על כיסא, היו יוצאים לי חיקויים מעולים", היא משחזרת.
"מה שדי הפך אותי לחקיינית היה תקליט של אירוויזיון 1979 שקיבלתי. שעות הייתי חורשת אותו עד שידעתי בעל פה את כל שירי הזמרות שבו, ובלי סוף הייתי שרה אותם תוך כדי נגינה בגיטרה. בצבא הייתי שרב"צית, כלומר, זאת שמארגנת שירה בציבור. לצד פנטומימאי וקוסם הופעתי בפני חיילים בכל הארץ. הייתי חמושה בגיטרה צבאית, שהאות צ' הייתה טבועה עליה, ומבחינתי הייתה הנשק האישי שלי".
לאחר השחרור, הופיעה ורון בצוות בידור במלונות באילת ובים המלח. “שם שכללתי את הצרפתית שלי", היא מספרת. “אחר כך עברתי לתל-אביב, ואז פרצתי בטלוויזיה בתוכנית של דודו טופז, שבה עשיתי קטע של נערות בדיסקוטק".
משם הדרך נסללה לתוכנית “רק בישראל", שהציגה אותה לקהל הרחב. “המשכתי להופיע באירועים סגורים", היא מספרת. "מעולם לא פתחתי קופות. אבל זה לא באמת משנה - פתוח, סגור - העיקר שזו הופעה חיה בפני קהל. זה עושה לי יותר מאשר הופעה בטלוויזיה. אם תשאל אותי, מופעי במה הם האמנות שלי. לקבל מחיאות כפיים בלייב, אין תחליף לזה".
בפרט כשבקהל יושבות אלה שאת מחקה אותן. ביוטיוב רואים את דורית ראובני ורוחמה רז מתלהבות מהאופן שבו חיקית אותן.
“זה היה מאוד מביך. לא אסתיר ואומר שמאוד קשה לחקות מישהו כשהוא מולך".
והתחרות עם אסנת וישינסקי?
“מה השאלה? כבודה במקומו מונח. היא הייתה לפניי בתחום החיקויים, ולא תמיד חיקינו את אותן דמויות. כל אחת מאיתנו והסגנון שלה".
חלומות נעורים
פרט לחיקויים ולגיחות לטלוויזיה, הקריירה של ורון לא הרקיעה שחקים. בין היתר היא הופיעה בסרטו של מיקי בהגן, “צעירים לנצח", ובסדרה “חלומות נעורים". פה ושם היו תקלות בדרך. “לאחר שנבחנתי לסדרה ‘פלורנטין', התקבלתי לתפקיד השותפה לדירה של קארין אופיר", היא מספרת. “כולם קינאו בי ואמרו לי ‘איזה כיף שהתקבלת'. ‘רק שלא יעשו לי עין הרע', לחשתי לעצמי, ועשו. רצו לצרף לסדרה גם סיפור אהבה של גיי. מאחר שלא התאמתי לזה, לקחו את אורי בנאי במקומי. היה מתסכל לראות אותו בסדרה אומר את הטקסט שלי, אבל בתור גיי".
זו מכה לא קלה בכנף.
“ככה זה היה. כנראה אלוהים שמר אותי, כי אולי פחדתי לפרוץ עד הסוף".
אגב גייז, כששואלים את ורון לגבי מעמדה האישי, היא מעידה על עצמה: “אני אמא גאה לשלוש - כלבה ושתי חתולות, אבל סטרייטית".
רווקה?
“אכן, עדיין לא נישאתי. איך אני אומרת במופע? תל אביב היא עיר נהדרת, אבל מאוד קשה לזוגיות. כנראה אם הייתי נשארת בירושלים, הייתי כיום נשואה עם שלושה ילדים".
הכל טוב ויפה, אבל למה נעלמת מאור הזרקורים?
“בתחום הקשה שלנו אין ברירה, אלא לקחת לפעמים פסק זמן. מה גם שהגעתי לרוויה מהמופע הישן שלי. בדיעבד, זה לא בהכרח היה דבר רע. אני ממליצה לחבריי האמנים קצת לעצור ולנסות דברים אחרים. תאמין לי, זה פותח את הראש. במקום להופיע, השתתפתי בכל מיני סדנאות משחק מול מצלמה. עכשיו הגיע הזמן לממש מה שלמדתי שם".
לסיכום, אבי־אבות החקיינים כאן, צדוק סביר, ניסה במקביל קריירה של זמר נטו וזה הצליח לו פחות. מבחינתך, חשבת לנסות לרוץ עם קריירה של זמרת בלי חיקויים?
“שאלת שאלה מאוד יפה, ואני אענה לך עליה בהתמקדות: בתחילת הדרך, כשהופעתי בצוות בידור באילת באיזה מלון מפואר, שרתי סוזן וגה עם גיטרה חשמלית. למזלי, ישב שם שלמה ארצי הגדול. המקסים הזה ניגש אלי ואמר: ‘אני לא מבין למה את מחקה? את בזכות עצמך. תהיי זמרת, תוציאי תקליטים!' זה נעים לקבל מחמאות כאלה, אבל החיקויים הם האמנות שלי, גם בשירה וגם בכל מה שמסביב. זה מין טריפ כזה, להיכנס לדמויות אחרות עם המון כבוד, וממש לא בלעג".