"ברגע שהתגייסתי לצבא, ב־92’, היה לי ברור שבכך סיימתי את הקריירה שלי ככוכב נוער ולא היו לי ציפיות לגבי המשכיות בכיוון", מספר סער פין, מי שככוכב להקת “צעירי תל אביב" ב"לא כולל שירות", תוכנית הלהיט של הערוץ הראשון, המיס את לבבות בנות הנעורים דאז.
ככה חותכים?
“הייתי נער בן 18, שחלומו היה להתקבל לקורס טיס בחיל האוויר. הייתי מורעל ולא עניין אותי שום דבר אחר".
ואז התנתקת בבת אחת מהתהילה?
“שום דבר לא נקטע מאתמול למחר. כשהתגייסתי, המשיכו להצביע עלי כזה מ’צעירי תל אביב’, והמשיכו לשדר בטלוויזיה את ‘לא כולל שירות’. לכן, לא הרגשתי לטוב ולרע שהעניין נגדע בן לילה".
פין (44), גדל בגבעתיים כחובב ספורט, ולדבריו, הכי העריץ את כדורסלן העבר האמריקאי דוקטור ג’יי (ג’וליוס אירווינג), שב"עיניי היה שחקן מופלא" וגם את האתלט קרל לואיס, ש"הייתי מתמוגג לראות אותו בפעולה". לפי עדותו, תוכניות הטלוויזיה שריפדו את ילדותו היו “ריצ’רץ" ו"הבית של פיסטוק", “אם כי אף פעם לא הייתי חסיד של טלוויזיה".
גם כעת, כמפיק טלוויזיה במקצועך?
“גם כעת".
הסנדלר הולך יחף?
“תאמין לי, אני לא רואה טלוויזיה בכלל. מספיק לי לראות תוכניות שאני מפיק. קרה פעם שעברתי דירה, ומכיוון שהיו לי שלושה חודשים עד נסיעה לחו"ל, אמרתי לעצמי שנראה איך אסתדר בזמן הביניים בלי הדבר המרצד הזה שנקרא טלוויזיה. מה אגיד לך? עברתי את אחת התקופות שהכי נהניתי בהן בחיי. טלוויזיה היא עבורי היא משהו ששואב זמן. יש לי דברים הרבה יותר חשובים לעשות".
לדברי פין, הוא לא פנטז מעולם על כוכבות. “הגעתי לסיפור לגמרי במקרה", הוא מעיד ומספר כיצד אחיו, תומר, ניצוד ברחוב כדי להצטלם לפינה ‘חתיך השבוע’ באחד העיתונים. כשבעקבות אותו צילום ניסו לגייס אותו לפרסומת לעיתון נוער, אמרה אמו שהוא על סף גיוס לצבא, אבל יש לה עוד בן והוא בגיל המתאים. בעקבות הפרסומת ההיא, הגיע פין ללהקת “צעירי תל־אביב".
מכירה פומבית של שיער
פין היה חניך ומדריך בקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד בגבעתיים, שיחק כדורסל וגם רקד בלהקת המחול העירונית, עד שנחטף על ידי להקת הצעירים של העיר השכנה. “זמר אני לא", הוא מודה, “אבל כנראה התאמתי להם לדמות שהם חיפשו כשהיה דרוש מישהו שנראה טוב. בשביל זה לא צריך להיות זמר או רקדן גדול. הרעש סביבי התחיל כשיצאנו להופעות בתום העונה הראשונה. מה שקרה היה סוג של הלם מבחינתי. פתאום הייתה הסתערות של מעריצים, בעיקר מעריצות. אף אחד לא לקח בחשבון שתופעות ההערצה יגיעו לממדים כאלה. רק עם הזמן דאגו לנו לאבטחה".
כיצד התמודדת עם המצב?
“בריצה. תמיד רצתי מהר. פעם אפילו ברחתי מההמון המסתער ונכנסתי לתוך המיניבוס דרך החלון. מה בסך הכל רצו מאיתנו? חתימה. אולי גם לתת פרחים. לא היו פגיעות פיזיות".
פין לא נפגע וגם לא הסתחרר, הודות לכך שנהנה מהגנה כפולה מצד הוריו הגרושים. אמו ניצלה את כישוריה כפסיכולוגית כדי להשגיח שבנה לא יאבד פרופורציות, ואילו אביו, מהנדס בניין במקצועו, התלווה להופעות רבות של הלהקה כדי לשמור עליו.
מה הייתה בשבילך להקת “צעירי תל אביב"?
“קודם כל מפגש חברים, בלהקה נוצרו לי חברויות שמלוות אותי עד היום. היינו חבר’ה שאהבו להיות יחד, עם צחוקים וקטעים".
את חוויותיו בלהקה סיכם במהלך לא שגרתי יחסית לגיל שבו היה בימים ההם. “בגיל 17.5 הוצאתי ספר עלי", הוא מפתיע, “לא אגזים אם אומר שכמות השקים עם מכתבי מעריצים, שהגיעו אלי, הייתה משהו מטורף. במקום לענות באופן אישי לכל אחד מהכותבים, הציעה לי אמא שלי לענות להם בספר שבו אספר להם על עצמי, במעין תשובה לכל מכתבי ההערצה. אפילו חתמתי לרוכשים אותו בשבוע הספר".
בינתיים, כמעט “התברגת" לאירוויזיון.
“טוב שאתה אומר ‘כמעט’. בקדם־אירוויזיון 91’ קיפצתי על הבמה בלהקת הליווי של אלינור אהרון, חברתי ב’צעירי תל אביב’ וב’לא כולל שירות’. אבל מול ‘כאן’ של הדצים, כמו למתחרים האחרים, לא היה לנו שום סיכוי. מבחינתי, הייתה לי שם עוד חוויה".
כשהתגייס, רגע לפני שעלה על מדים, הופיע בעיתונים תצלום של מעריצות פין ממררות בבכי על שהקריב את רעמתו למען השלב החדש בחייו. “עד היום אני לא מבין אותן", משתומם פין, שאת מקום הקוקו תפסה אצלו קרחת יול ברינרית. “הרי ברור שמסתפרים כשמתגייסים. התהלכו שמועות מטופשות שעשיתי מכירה פומבית של השערות למעריצות. הרגשתי עלבון. איזו חוצפה לכתוב כזה דבר".
טייס לא נהיית.
“הייתי רוצה. התקבלתי לקורס טיס, ומיד אחרי הגיבוש הודחתי. בגלל פציעה בברך, הורידו לי פרופיל. סיימתי את השירות הצבאי כקצין שלישות בדרגת סגן".
ואחרי השירות?
“לקראת השחרור, לא היה לי שמץ של מושג לאן מועדות פניי. קיבלתי הצעה להנחות פינת טיולים בתוכנית ‘שישי וחצי’ שהייתה לעינת ארליך. ההצעה הזאת הגיעה לכתובת הנכונה והייתה בלתי ניתנת לסירוב. אני מת על טיולים. זה חיידק שילווה אותי עד סוף ימיי. כשהסתיימה אותה עונה, ארזתי את הפקלאות ויצאתי עם חברה להגשים את החלום שלי: להגיע לקוטב הצפוני ולכבוש את אלסקה על הדרך.אהבת טיולים היא חיידק שאם הוא תוקף את הבן אדם, בפירוש אי אפשר להשתחרר ממנו. עוד יש לי לאן לשאוף להגיע. דווקא במזרח, היעד המועדף של כולם, לא יצא לי להיות. אולי זה מתוך נטייה לא לשחות עם הזרם. אני מחפש אתגרים לא שגרתיים, כמו ספארי גורילות בגבון, לדוגמה".
ומה לגבי טיולים מאורגנים?
“למעט פעם אחת, נמנעתי מהם עד כה. עדיף לצאת לדרך כתרמילאי".
גם בגילך ה"מופלג"?
“אני ילד לעומת תרמילאים מבוגרים בשנות ה־70 שלהם, לפחות, שעקפו אותי עם תרמיל על הגב ועם מקל הליכה ביד בטרקים בניו זילנד. הם פשוט השאירו לי אבק. בעניין הזה אין שום קשר לגיל. העיקר שמקבלים פרספקטיבה ולומדים את מה שבאמת חשוב בחיים, וזה גם פותח את הראש".
משחק חד־פעמי
לעמדת המפיק לא הגיע פין יש מאין. כששב ארצה מהמסע ההוא לקוטב ולאלסקה, למד כלכלה וניהול לתואר ראשון. במהלכם של לימודים אלה, קרא לו יריב יפת, אחד מחבריו ב"צעירי תל אביב" ולימים מפיק בידור נחשב, לחבור אליו בהפקת תוכנית טלוויזיה, והוא השיב בדרכו הספורטיבית: “בכיף". נראה כי הכיף נמשך עד היום.
פין הוא גרוש, מתגורר בכפר שמריהו ואב לתהל, אופק ונגה. האם הילדים מודעים לתהילת העבר של אביהם? - “אין לי מושג איך, אבל לפני 3־4 שנים הם הגיעו איכשהו ל’לא כולל שירות’ - ומאז אבוד לי. הם בעניין, מה שאולי הייתי מעדיף שלא".
כיום, כמפיק לבני הנעורים, אתה נעזר בניסיונך מהימים ההם?
“הניסיון קיים ועוזר, אבל אני פוגש מפיקים שבעברם לא התנסו בהופעה מול המצלמות, והם מגלים סבלנות והקשבה מול החבר’ה הצעירים. זה עניין של אופי ולא בהכרח שהניסיון הוא שקובע".
וכעת?
“בימים אלה אני עסוק בפרויקט דוקו־ריאליטי מאוד גדול שמצטלם בירושלים, ואני לא יכול למסור עליו פרטים. הדבר הקודם שהייתי מעורב בהפקה שלו הוא ‘טרנינג’ בערוץ KidZ של HOT, סיטקום לילדים ולנוער".
איך הטלוויזיה כיום לגילים הצעירים, בהשוואה לתקופה שבה אתה כיכבת על המסך?
“הרבה יותר מוקפדת והרבה יותר מושקעת. האמצעים שעומדים לרשות ההפקות הנוכחיות עולים לאין ערוך על מה שהיה בתקופה של ‘לא כולל שירות’, וזה ניכר במה שרואים על המסך. מבחינת התוכן, הסדרה שלנו יכולה לעשות עבודה מצוינת גם בהווה".
לבסוף, כשהיית בין מפיקי “החממה", נצפית שם בתפקיד אורח של רופא. זה דגדג לך?
“לפני שאשיב, חשוב לי להדגיש שפרט לפעם הזו, לא הופעתי בתפקיד כזה או אחר בכל העבודות שלי כמפיק. כל כך אהבתי את ‘החממה’ והערכתי את היצירה של גיורא חמיצר, שהרגשתי זכות לעשות את התפקיד החמוד שעשיתי שם. אם גם חסכתי להפקה שחקן, מה טוב, אבל זה היה חד־פעמי".
“חד־פעמי" וזהו?
“הצילומים בארץ של ‘המרוץ למיליון’ האוסטרלי היו אחת ההפקות שלי. בהמשך, הייתי מעורב ב’המרוץ למיליון’ גרסת ישראל, האחרון".
עלו בך מחשבות לגבי מעבר לצד השני של המתרס?
“בטח. בתור חובב אתגרים וטיולים, הייתי שמח להשתתף בתוכנית, אם כי אני לא יודע אם מותר לי. אם זה היה אפשרי והייתי מוצא פרטנר ראוי לרוץ איתו, הייתי הולך על זה ביג טיים".