"קשה לי עם המושג פריצה, אבל הסדרה 'מיגל' הייתה באמת צעד גדול עבורי", משתפת השחקנית אביב כרמי, שכיכבה לצד רן דנקר בסדרה המצליחה של HOT. "מעבר לכך שזה תפקיד נשי ראשי, במקום כל כך מרכזי בטלוויזיה, זה משהו הרבה יותר עמוק מעבודה. זאת קפיצת מדרגה. אבל פריצה מרגיש לי כשמשהו שבא והולך. מבחינתי, אני כאן כדי להישאר".
השחקנית בת ה־30, שגילמה את אמירה, חברתו של טום, הומו צעיר שנוסע לגואטמלה כדי לאמץ ילד, סיימה את לימודיה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין לפני חמש שנים, בהן חיכתה לתפקיד הגדול שיקפיץ אותה לתודעה הציבורית. באותו זמן הקדישה עצמה לאהבתה השנייה - עיצוב תלבושות לתיאטרון, ועשתה עשרות הפקות. כעת, היא חוזרת לבית הספר של יורם לוינשטיין כבוגרת מצליחה, ומעצבת את התלבושות עבור ההצגה "הדרך למטה".
"'מיגל' היה פרויקט מאוד מעניין, כי בשנייה שקראתי את המשפט הראשון בתסריט, הרגשתי שאני מבינה הכל. זה פשוט חדר אלי. ככול שהתעמקתי, הבנתי שיש לי המון לעבור כשחקנית כדי להביא את עצמי לידי ביטוי. אני בדרך כלל לא משחקת את הלבבית, וזה הביא אותי למקום שבו אני נמצאת בחוסר ביטחון. זאת דמות שבעיניי בנתה את עצמה דרך אנשים ולא כאינדיבידואל. זה מסע דרך עצמי והחוצה - תפקיד שהרגיע אותי".
איך היה לצלם בגואטמלה?
"זה מרגיש בין צבא לטיול שנתי. אתה כל הזמן נמצא עם הבן אדם (רן דנקר). אתה לא חוזר הביתה אחרי הצילומים; אתה איתו בוקר, צהריים וערב. זה לא נטו עבודה. גיליתי בן אדם שהוא פרטנר נהדר, שמרנו אחד על השנייה והקשבנו זה לזו. היינו בחו"ל חודש וחצי, אבל הרגשנו הכי בגולה שיש".
הסדרה רלוונטית מתמיד, לאור חוק הפונדקאות שעבר לאחרונה בכנסת.
"סיימנו לצלם בקיץ בשנה שעברה, כשהייתה ההפגנה על הורות להט"בית, וחיכינו ש'מיגל' תצא. והנה, שוב הרלוונטי מתמיד הופך לצערי לרלוונטי יותר. אני חושבת שהסדרה יכולה לשנות משהו בתפיסה ובגישה. אנשים שמאוד מעריכים את רן דנקר, צפו בסדרה בזכותו, ונפתח להם הראש. אני מאמינה שדרכה של אמנות להשפיע ולשאול שאלות".
איך העבודה כשחקנית מתקשרת לעיצוב תלבושות?
"כשחקנית אני חוקרת מצבים ומקומות פנימיים וחיצוניים. אני חוקרת אנשים דרך הדמויות. גם דרך התלבושות אני מרגישה שאני עושה משהו שיש מאחוריו יכולת לספר את הסיפור ולהגיד משהו על החיים ועל הבחירות, לשאול שאלות".
איך בדיוק?
"ההלבשה יכולה לתת אספקט נוסף לנושא שבו היצירה עוסקת. אני עוזרת לשחקן להוציא את הדמות דרך הבגד. אני חושבת איזו נעל תיתן לו יותר כוח, איזו נעל תעשה אותו יותר קליל, האם זו דמות שעובדת עם משקפיים, איך היא מסדרת את השיער, איזו שרשרת היא יכולה לענוד".
על מה "הדרך למטה"?
"זהו קובץ סיפורים תיעודיים של נשים ואנשים במלחמה בין רוסיה לאוקראינה בשנים האחרונות. המוטיב שחוזר על עצמו הוא השאלה מה ינצח - האנושיות או השחיתות שהשתלטה לגמרי על בני האדם, ואנחנו ממשיכים להעניש את הבאים אחרינו בצורה אלימה ושונאת. חקרתי את העולם, את התקופה, את האופי של האנשים שחיים שם ואת הדרך שבה הם מתלבשים שונה. לדוגמה, רוסיה היא למעשה דיקטטורה כבר המון שנים, וזה אוטומטית משפיע על הנראות. יש נטייה לחנך נשים איך למשוך גברים. נשים מקפידות להתלבש בצורה מתוקתקת. מנגד, יש את אזורים היפסטריים יותר, שהולכים נגד; והאזורים הכפריים, הכבדים יותר. גם המדים של החיילים פטריוטיים. הם הולכים עם לבבות בצבע של המדינה, עם פאצ'ים מצוירים של 'תחי אוקראינה' ו'תחי רוסיה'. מוזר לראות את זה, כי הם חיילים. זאת חצי תצוגת אופנה, כי הם נלחמים על חשיבות השם".
"הדרך למטה" תוצג בסטודיו יורם לוינשטיין, עד 12 באוגוסט