דרמה כזאת עוד לא הייתה בבית "האח הגדול". הפרק של אמש שהיה ערוך היטיב והכיל את כל האלמנטים של רב מכר שבו באים לידי ביטוי יחסי הכוחות בין הטובים לרעים. אלי עזב את הבית והטביע חותם שאף דייר אחר באף עונה לא הטביע. בטור קודם כתבתי שכדאי ל"רשת" לאמץ את הבחור הכריזמטי שיצר הכי הרבה עניין בעונה הנוכחית והליהוק שלו הוא אחד הטובים, אם לא הטוב ביותר. פרידה כזאת מהבית עוד לא הייתה, גם מאביבית וגם מישראל ואליאב, והחיבוק הגברי האמיץ שהם העניקו אחד לשני אפילו ריגש.
אלי אמר לאח לפני צאתו: "אני מרגיש שאני הולך להיות רע כי אני לא סובל צביעות, ומכיוון שאני לא רוצה להכאיב למשפחה שלי, אני נאלץ לעזוב". הוא גם הוסיף שהוא מרגיש כמו ציפור שנלכדה בכלוב וזקוקה לעוף. איך אפשר לא להזדהות עם מישהו שהוא מספיק אמיץ להיות כן לא רק כלפי אחרים, אלא גם כלפי עצמו, בעיקר כשהוא מביא איתו ניחוח ממחוזות רחוקים של ים וגלים. לפעמים הוא סוער כמו המים, ולפעמים שקט, אוהב ורגיש. דמות בהחלט שנויה במחלוקת שדווקא בגלל הפרא שבה, היא הופכת לרומנטית.
אמנם יש הרגשה של החמצה ופספוס כי אלי עזב בגלל שחשב שכרטיס הגמר יינתן למירב ישראל, מה שחשבו רוב הצופים, אך בפועל זה לא קרה. יחד עם זאת, העזיבה הדרמטית שלו 3 שבועות לפני הגמר השאירה שובל של ניצחון מאחוריה. כחבר נאמן לאביבית הוא גם עשה לה שירות מצוין כי היא נשארה בודדה בצמרת למול כולם והפכה לגיבורת היום.
הצביעות בעונה זו שהרגיזה נורא את אלי, הגיעה לרמות שהדעת לא סובלת. מירב, במשחק "אמת או אמת" קוראת לאביבית " תשמעי חמודה", צורת ביטוי קבועה שמכילה לא רק צביעות אלא גם זלזול והתנשאות. אדל שפגעה קשות באביבית, מביאה לה כוס מים אחרי שאלי עזב, אך מיד ממהרת בשמחה לתוך החדר ומודיעה למירב שאלי עזב. ושוב היא מתרוצצת בשביל להציל את כבודה, שחלילה לא יחשבו שהיא באמת רעה, ורצה להביא לאביבית כפית שוקולד. אני במקום אביבית, הייתי מוותרת. מי יודע מה היא שמה שם בתוך השוקולד אחרי שמירב כל כך הרעילה אותה נגד אביבית.
הצביעות הכי גדולה באה לידי ביטוי כאשר בסופו של יום, אותן מלקקות בע"מ, שלא מפסיקות לכרכר סביב מירב ולנפח לה את האגו, דניאל, אדל ולאחרונה גם מריה ואליאב, שאף הוא שייך למלחכי הפנכה כי הוא פוחד ממנה, כל אלה בכלל לא בחרו בה לקבל את כרטיס הגמר. קטע קומי ואירוני. מי היה מאמין שהבנות האלה שגידלו לשון ארוכה מרוב ליקוקים למירב (שזה התהליך היחידי שעברו בבית, אם כבר מדברים על תהליכים), בשעת מבחן, משליכות את החברות שלהן איתה לפח. מלבד אדל שסוגדת לה באופן עיוור ולא ירחק היום שהיא גם תציע להלביש ולרחוץ אותה. דניאל, מריה ואליאב, עשו בהיחבא מה שבגלוי לא היו מעזים לעשות, כנראה בגלל שלא ידעו שהאח הולך לשדר בפומבי את ההצבעות. טריק בהחלט מפתיע ומכונן מצד האח.
ואם דיברנו על צביעות. אחרי שאדל העמידה להדחה את דניאל, היא מתחבקת ומתנשקת איתה כאילו בסט גירלפרנדס.
באותו משחק של "אמת או אמת", אומרת אביבית לאדל, שהיא לא הייתה שם בשבילה כשהיא בכתה והייתה במצוקה, וזאת לא חברות מבחינתה. אדל (מנסה להסית מעצמה את האש אך ללא הצלחה): "חברה טובה צריכה מיד להגיד לי ולא לאגור". (גם אדל לא סיפרה לאביבית שהיא נפגעה ממנה כשאמרה שאלי יהיה בגמר. אז מי אגר ולא אמר?).
בניתוח פשוט, מה שאמרה אדל: כחברה טובה אסור לך לאגור דברים. אם אגרת ולא סיפרת, אז תתפוצצי ותמשיכי לסבול. לך להתווכח עם צורת חשיבה מעוותת כזאת. לבי על אביבית.
מריה גילתה אנושיות כאשר באה לנחם את אביבית שבכתה במיטה. אולם קשה לי לקנות את הסיפור שלה על אימא שהזניחה אותה. מי ישמע? אימא לא לימדה אותה לעשות גלגלון או לדווש באופניים. אפשר לחשוב שהרעיבה אותה או נעלה אותה בחדר בעליית הגג.
"אני אישה נשואה עם ילדים" מכריזה מירב בכל הזדמנות, ואני שואלת למה שהאח לא ייתן לה תעודת הכשר על ההישג המרשים הזה ובלבד שתירגע ותחסוך מאיתנו את דברי ההבל האלה.
השאלה היא איך תתנהג מירב אחרי שהבינה שחוץ מאדל אין לה בעצם חיילים נאמנים. זוכרים את טוני סופרנו, המאפיונר המיתולוגי מסדרת המופת "הסופרנוס", שטיפח ופינק את אחיינו, אבל אחרי שגילה שהוא בגד, חיסל אותו במו ידיו?