בית "האח הגדול" הפך לבית מחסה של כל מיני אומללים שנפגעו בעברם מחסך כזה או אחר והם מדי פעם מנפנפים באומללות הזאת כאמצעי לעורר את רחמיהם של הצופים על מנת שיצביעו עבורם. בכל פעם שהאח שולף את קלף האומללות של דייריו והם יושבים ובוכים אצלו בחדר כשברקע מנגינה עצובה ונוגה, אני שואלת את עצמי איפה תוכנית הבידור שהבטיחו לנו? במקומה אנחנו מקבלים נהי ודמעות ויש הרבה צופים שנופלים לתוך מלכודת המניפולציה הרגשית שעשו להם ובוחרים בפייבוריט שלהם רק מתוך רחמים.
אני לא רוצה לבחור בזוכה שלי בגלל שהוא מסכן ומוכה גורל. אני רוצה לבחור בו בגלל שהוא כן, חזק, מעניין, רהוט, חברותי, רגיש, מתחשב ואינטליגנטי והכי חשוב, שמח ושלם עם עצמו, ולא בגלל שק צרות שהוא גורר איתו מעברו ופותח אותו בפנינו בכל פעם שיש הדחה. זה כאילו שהדיירים לפני כניסתם לבית ישבו וחשבו: איזה סיפור עצוב אני יכול להביא איתי לבית האח כדי להיות פרסונה מעניינת? אז לא תודה. אנחנו לא זקוקים לגרסה חדשה של "עלובי החיים", כי ויקטור הוגו יש רק אחד.
כמה שאלות ותהיות עלו במהלך הפרק ששודר אתמול. אליאב נעלב שישראל לא בחר בו להיכנס לגמר. אולם גם אליאב לא בחר לתת את כרטיס הגמר לישראל. יש החושבים שישראל לא בחר באליאב כי הוא פוחד שהוא יאיים עליו בגמר, ואני שואלת, מה הבעיה עם החלטה שהיא לגמרי הגיונית: לסלק מהדרך כל מכשול על מנת לנצח. הרי זה משחק. כאשר אנחנו משחקים טאקי או רמי, האם ניתן ליריב את הקלפים שהוא צריך? לא.
לירז שבאמת באה לסגור חשבון עם הדיירים, אמרה לישראל בדיוק מה היא חושבת עליו. ישראל נעלב, אולם שכח שלא מזמן הוא העמיד את לירז להדחה בפומבי והעליב אותה שהיא לא אמינה. אמש, ישראל עקץ את לירז: "בגלל זה, את בחוץ ואנחנו עדיין כאן". מה זה אומר על מגי שהיא גם בחוץ?
רועי מתהדר בתכונה האצילית שלו לחיות בשלום עם כולם, להימנע מקונפליקטים ולהיות עדין ומתחשב. לא כשמדובר במריה. נראה שלפעמים היא משמשת לו שק איגרוף לכל תסכוליו. אותה מריה שהוא חופר לה מתחילת העונה מהרהורי ליבו והיא מקשיבה לו בסבלנות מעוררת הערצה. כאשר האח חילק את תפקידי החיות לדיירים ועמד להכריז מי מהם יהיה בת יענה, רועי, התבדח ואמר שזאת בטח תהיה מריה. רצה הגורל והוא זה שקיבל את התואר הנכבד. רועי ישב עצוב ונעלב. אבל רק לפני רגע לעזאזל, העלבת את החברה הכי טובה שלך בבית והתבדחת על חשבונה שהיא זאת שתקבל את התואר הלא מחמיא.
אחר כך רועי יתחסד בפני אביבית ויגיד לה שאם אשתו הייתה רוצה לצאת עם חברות באמצע השבוע, הוא לגמרי היה מפרגן לה ולא מקנא לה. אחרי סיפור בת היענה, הרשו לי לפקפק.
מירב ישראל לפני כמה ימים אמרה שהיא בכלל לא השפיעה על אדל שתתרחק מאביבית. אתמול יצא המרצע מן השק כשעקצה את אדל: "את לא צריכה לדאוג שיבואו לצעוק נגדך, כי את חזרת להיות חברה של אביבית". אדל הסמיקה, גמגמה, התנצלה, התבלבלה ונבהלה, כי מה לעשות? שיטת 'את חייבת לי' של מירב, או הטחות האשמה שלה, תמיד מצליחות לה.
אם היו מודיעים לי באותו רגע שזכיתי בלוטו, לא הייתי יכולה להיות יותר מאושרת, אך ורק בגלל שהאמת יצאה לאור.
מירב כביכול עוקצת בצחוק, אך עם הרבה "עורמה". אתמול היא צרחה בכל הבית שישראל השאיר כיור מטונף כי הוא חושב שאם הוא זכה בכרטיס לגמר, אז מותר לו. ישראל, אחרי התקף של צחוק צורם, לא נשאר חייב ועקץ בחזרה: "תראו מי שמדברת. מי שלא מפסיקה לספר לכולם שהיום היא רחצה כוס". אווירה סבבה בבית? לא ממש.
רועי רצה שרק הוותיקים שעברו תהליך יגיעו לגמר. אולם אחרי שהוא נבחר על ידי ישראל לחמישיית הגמר, לא ראיתי שהוא בא בטענות שאליאב לא נבחר. חוץ מזה שאף אחד בבית לא עבר תהליך. כולם נשארו אז איז, כפי שנכנסו, כאילו הזמן קפא מלכת. היחידה שעברה תהליך היא אביבית. מדמות שנשים אהבו ללעוג ולבוז לה, היא הפכה לאהודה ונערצת על הרבה מאד נשים ואין ספק שהיא נתנה פה עבודה על מנת ליצור את המהפך הזה וישראל גילה אומץ רב כאשר בחר בה לחמישיית הגמר שלו.