הדייר ישראל אוגלבו הוא המנצח של עונת "האח הגדול" מטעם "רשת". הוא לא תמיד גרף תגובות אוהדות מצד הצופים ורבים נטרו לו על הרומן שלו עם מגי. אחרים חשבו שהוא שידר בריונות והיה אלים מילולית כאשר לא פעם איים שהוא בקלות ירמוס כל מי שיפגע בו או יעמוד בדרכו אל הגמר. בתחילת העונה כאשר עשה את צעדיו הראשונים בבית ניסה לצייר דמות של קזנובה שהבנות נופלות שדודות לרגליו ואחת מהתמונות המיוחסות לו היא כשהוא יושב בחצר, חובק משני צידיו את מגי ומריה ומחייך כאילו זכה עכשיו בלוטו.
בתקופה שמגי טביבי עוד הייתה בבית וכל כולו היה מסור לה בלבד, שניהם זכו לקיתונות של ביקורות גם בגלל שהצופים ראו בקרבה הפיזית ביניהם, חוסר טעם ומוסריות בעיקר כשיש חבר בחוץ שממתין למגי, וגם בגלל ששמעו אותם מתכננים איך לסלול דרכם אל הגמר אחרי שיפילו עוד ועוד חיילים על לוח השחמט. הצופים פירשו התנהגות זו כשחצנות וכינו אותם בזלזול "מלכי הבית" שחושבים את עצמם. אביבית אמרה מאוחר יותר לישראל שבתקופת מגי, הוא "לא היה ישראל" כי הוא שכח את עצמו איתה. הקהל הוציא את מגי מהמשחק ומאותו רגע ואילך, ישראל הבין שעליו לגלות יותר מעורבות במה שקורה בבית והחל לנתב את צעדיו כמי שלוקח פיקוד ולא מפחד להגיד לאנשים את האמת בפנים אך יחד עם זאת, מתיידד ומתקרב אליהם.
ישראל הגיע לבית האח עם הטיקט של אדם שלקח גורלו בידיו ועבר קשיים רבים בחייו כבר מגיל צעיר כשהוא מתגלגל ברחובות וישן בחצרות בתים וחדרי מדרגות. אין ספק, שלהגיע לבית "האח הגדול" עם כרטיס ביקור של מוכה גורל, מיד מעורר אמפטיה גדולה מצד העם הרחמן שלנו, והסיכויים לנצח של מתחרה כזה באופן טבעי גדלים. אולם, ישראל גם הביא איתו מס ערך מוסף של מי שלא וויתר לעצמו למרות הקשיים והתגייס לקרבי והפך לגולנצ'יק גאה, מה שהצית את דמיונם של מעריציו שראו בו דמות מעניינת, מורכבת ומחוספסת.
אוגבלו הצטייר כמי שלא מדבר הרבה, אך כאשר הוא מחליט להתבטא, הוא אומר דברים משמעותיים וכנים בצורה מהירה וחותכת כמו מפקד כיתה בצבא, בלי הרבה פוזות או רצון למצוא חן. יש שרואים בישראל ברירת המחדל של עונה לא מוצלחת עם דיירים כושלים, אך אני חושבת שהוא לא פחות ראוי מכל מנצח אחר מעונות קודמות, ואולי יותר.
אליאב רחמים הגיע למקום השני והמכובד. הוא בעיקר היה יקיר הילדים והנוער בגלל טוב ליבו וחביבותו ובגלל שנמנע מריבים וסכסוכים. עליי הוא התחבב בעיקר בגלל הקשר החם והאוהב למשפחתו. הוא גם לא היה עילג כפי שרבים חשבו, ואמש, בפרק הגמר, בחר העורך להראות לנו כמה מהרגעים של אליאב בבית שבהם אמר דברים של טעם בצורה רהוטה ונעימה. הוא בהחלט הפך ליריב ראוי לישראל ואל תזלזלו בכושר עמידתו האיתנה למול סערות בבית שלא שברו את רוחו ולרגע לא שינה ממנהגו להמשיך ולהשכין שלום. להחזיק מעמד במשך 4 חודשים ולא להתפרץ ולו פעם אחת בתוך חבית הנפץ של האח הגדול, זה לא דבר של מה בכך.
מי שעשתה מהפך מטורף הייתה אביבית בר זוהר ומגיע לה כל הקרדיט על השינוי בדעת הקהל שרק היא אחראית עליו. להגיע למקום שלישי בגמר כשהיא משאירה מאחוריה 2 דיירות וותיקות, הוא ניצחון לכשעצמו שמוכיח עד כמה היא הצליחה לחדור לליבם של רבים שכבר לא שפטו אותה על פי חיצוניותה הפרובוקטיבית והאקצנטרית, אלא על פי טוב ליבה, האנרגיות הבלתי נלאות, סלחנותה ויכולת הפיוס שלה אפילו עם אלה שהכי העליבו אותה.
עונה זו לא הייתה שונה מכל עונה אחרת שקדמה לה. מבחינה מסוימת, ההפקה אפילו הכניסה אלמנטים וגימיקים תיאטרליים חדשים כמו כניסה של מודחים לתוך הבית שיביעו דעתם על חבריהם שנשארו בבית ויגרמו לכמה מהם למפח נפש ומתח לא קטנים. או ההחלטה של העורך להכניס סלבים שיוכלו אפילו להתחרות על מקום בגמר כשהוא יודע שהוא יעורר זעמם של צופים ודיירים.
אולם כשם שהצופים לא חסכו ביקורתם מ"האח הגדול" החדש על כך שלא מנע ריבים מכוערים בבית, מן הראוי היה שהם גם יחמיאו לו על הדרך שהוא הצליח בסופו של התהליך לפייס בין כולם, אפילו בין אביבית ומירב. פיוס שכמותו לא ראיתי בעונות אחרות, ובא לידי ביטוי בפרק הגמר בצורה מרגשת שהעניקה לעונה כולה פינלה מרשים. למרות כל הביקורות ש"רשת" ספגה, היא סיפקה עונה טובה, מרגשת שיש בה הכל מהכל, עמדה בכללים שהציבה לעצמה, שאין מקום בבית לאלימות, ולא המליכה דיירים שלא היו ראויים לקבל זמן מסך. האח הגדול חזר למסלול.
