לכל בר דעת ברור שתפקידה של תקשורת אינו לייפות מציאות - לא בזמן שגרה, וגם לא בזמן מלחמה. תפקידה להציג תמונה מלאה, גם כשהיא לא נוחה. גם כשהיא קשה. גם כשהיא סותרת את המסרים הרשמיים של הממשלה. הטענה שתקשורת כזו "מחלישה" אינה רק שגויה - היא מסוכנת. כי היא מבקשת להחליף אמת בנרטיב. ביסמוט יודע את זה. הוא חי את זה. הוא ניהל מערכות שבהן עיתונאים פרסמו, חשפו, וגם ביקרו. ולכן, כשהוא מציג היום עיתונאים כמי שמשרתים את איראן או מכנה פרשנים בכירים כעלובים - העלוב היחיד שמוצג כאן הוא הוא, ביסמוט בעצמו.
גם בזירה הצפונית ביסמוט בחר באותו קו תקיף. על לבנון הוא אמר כי קיימות "תוכניות מאוד ברורות ומאוד רחבות", ואף רמז שהן רחבות הרבה יותר ממה שהציבור מבין. "אם תושבי הצפון היו נחשפים לשלבים הבאים, הם היו חותמים עליהם", הוסיף. זו אמירה שמבקשת לשדר ביטחון, אבל גם מעלה שאלה: עד כמה זה אמין אחרי שכבר היו בעבר תוכניות צבאיות רחבות שלא הובילו לתוצאות - ועד כמה דבריו אמינים במיוחד כשאין לציבור דרך אמיתית לבחון אותן?
התרעות פיקוד העורף