"כשהתאהבתי ברוצח" היא לא משהו שהגה דמיונו הפרוע של תסריטאי אלא תיעוד של אירועים אמיתיים שהתרחשו בגלזגו, סקוטלנד, לפני כשש שנים, וזה מה שמוסיף ארומה סמיכה ומדהימה לשרשרת האירועים המטורפת. וכשנדמה לצופה שכבר ראה הכל, מגיעה הסצינה הבאה והיא מטורפת יותר. ואז מגיעה הסצינה שאחרי כן, והיא משוגעת עוד יותר. וזה לא עוצר - עד הכתוביות הסיפור הזה לא מפסיק לטפס בסולם השיגעון, וזה - תאמינו לי - משהו שמדביק לכורסה.
השלושה נסחפים להילולה בלתי פוסקת של אלכוהול וסמים. קרוליין מזניחה את ניקיון הבית. היא מפסיקה לעבוד. בסדרה, שמוגשת כריאיון מתמשך מפיה, היא חוזרת ומתארת את הדואליות הבלתי ניתנת לתפיסה של אהבתה לסנדי, את המשך חייהם כזוג לכל דבר ועניין, ואת האופן שבו היא אורבת לווידויים נוספים מפיו, שאותם תקליט ותמסור למשטרה. שוב ושוב היא מתארת את המועקה הבלתי נסבלת בחיים באותו בית לצידו ולצד אחיו, אבל אינה מסבירה מדוע פשוט לא יצאה מהדלת ולא חזרה.
הצופה נדרש כאן להרבה יכולת אמפתיה כדי להכיל ולקבל את התנהגותה של קרוליין, ולעיתים הדבר פשוט בלתי אפשרי. היא חוזרת לתיאורי אהבתה אליו, את היותו הגבר שלו התארסה ועימו חלמה להקים בית בגלזגו, כשבאותו זמן ממש היא אורבת לכל רמז כדי להפליל אותו.
ויש עוד. הרבה עוד. במטרה לחסוך מהצופה ספוילרים שיפגעו בהנאה המיוחדת מהצפייה נשאיר לו לגלות אותם לבדו, ורק ראוי לציין שסדרה כזו לא רואים בכל יום. קרוליין מיורהד היא יותר ממה שקוראים טיפוס. היא מסובבת לא קטנה, שמזלה הרע בחיים הפגיש אותה עם סיטואציה שגדולה מאוד למידותיה. עוד ראוי לציין שהיא מתאוששת עכשיו. מי שרוצה לדעת מה עוד עברה בדרך שיצפה ב"כשהתאהבתי ברוצח". שווה.
התרעות פיקוד העורף