"הן נכנסו לקצב מואץ של פיתוח תעשייה מקומית והתקשרויות עם קבלני משנה. יש היום מדינות שפונות לחברות ביטחוניות ואומרות להן: 'תקשיבו, כל מה שאתם מייצרים – אנחנו קונים. תייצרו 10, תייצרו 100, אנחנו קונים הכל'. הן ממש שריינו לעצמן קווי ייצור שלמים".
במקביל, הוא מדגיש, החברות הישראליות לא דוגרות על הרווחים. הן מנצלות אותם כדי לפתח את מוצרי העתיד. "כשהמתחרים יגיעו בעוד 10 שנים לאיפה שהחברות המובילות נמצאות היום, המובילות כבר יהיו במוצרים של עוד 20 שנה קדימה. זה מרוץ שלא מסתיים."
מעבר לכך, לדבריו, אנחנו עדיין לא בשלב ההתעצמות. "המלחמה ברוסיה-אוקראינה תסתיים מתישהו, וגם המלחמה אצלנו תסתיים. אבל לדעתי, זה יהיה רק האות לתחילת מרוץ החימוש האמיתי. מרוץ החימוש עוד לא התחיל. כרגע המדינות עסוקות רק ב'להחיות' את הקיים – למלא מלאים של רחפנים שהתרסקו וטילים ששוגרו. ההתעצמות האמיתית, בניית היכולות החדשות, עוד לפנינו".
"החוכמה היא למצוא את הנוסחה הנכונה – מה מדווחים ומה נשאר בצד"
החוכמה היא למצוא את הנוסחה הנכונה – מה מדווחים ומה נשאר בצד. אני יודע שמתנהל שיח ארוך בין משרד הביטחון, האוצר, רשות החברות ורשות ניירות ערך כדי ליצור את הבלנס הזה. בסוף, כדי שתעשייה אווירית או רפאל יוכלו להתחרות על כוח אדם מול ענקיות הטכנולוגיה, הן צריכות את המשאבים והכלים של חברה ציבורית. בשלב כזה או אחר זה יקרה".
לצד זה, עולה גם היבט נוסף של שוק העבודה. במשך שנים נתפסו התעשיות הביטחוניות כיציבות אך פחות נוצצות לעומת ההייטק. שכר נמוך יותר, ביטחון תעסוקתי גבוה יותר. אלא שהשנים האחרונות שינו גם את זה. "היום כל אזרח רואה את המערכות האלה בפעולה", אומר ברגיל. "כיפת ברזל, יירוטים, זה כבר לא משהו רחוק. אנשים רוצים להיות חלק מזה". לצד השכר והתנאים, נכנס גם רכיב של משמעות וגאווה. "אתה יושב בשולחן שבת ואומר, אני הייתי שם. זה משהו אחר".
בסיום השיחה הדיון מתרחב מעבר לשוק עצמו, לשאלה רחבה יותר על תפקידן של התעשיות הביטחוניות בעולם. הגבול בין ביטחוני לאזרחי, מתברר, דק מאוד. טכנולוגיות רבות התחילו כצורך צבאי והפכו עם הזמן לאזרחיות, ברפואה, בחקלאות, בתעשייה – ואפילו הצ'יטוס גבינה. "הלוואי שנגיע ליום לבו נצטרך לייצר רק צ'יטוס ולא טילים. זה ייפגע קצת בתעשיות הביטחוניות, אבל אני מאחל לכולנו שנגיע ליום שנסתפק רק בזה".
התרעות פיקוד העורף