מחקר חדש של מרכז "אדוה", בשיתוף העמותה להעצמה כלכלית לנשים, בחן את התמודדותן של נשים בעלות עסקים קטנים בישראל עם משברים כלכליים.
בעלות עסקים קטנים נפגעו שוב ושוב
העסקים שבבעלות המשתתפות הם ברובם עסקים קטנים מאוד, ורובן אינן מעסיקות עובדים נוספים. הם פועלים בעיקר בתחומים כגון טיפוח וקוסמטיקה, מזון ובישול, הדרכה ואימון אישי, עיצוב ואמנות, וחינוך והוראה. תחומים אלה נשענים במידה רבה על קשר ישיר עם לקוחות ועל פעילות פרונטלית, מאפיינים אשר חושפים את הפעילות העסקית לפגיעה בתקופות של משבר והגבלות פעילות.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שבתקופות המשבר חוו בעלות עסקים רבות פגיעה בפעילות העסקית ובהכנסותיהן. בין 60% ל-70% מהמשיבות דיווחו על ירידה בהכנסות העסק בתקופות המשבר שנבחנו, ובמקרים רבים נרשמה גם הפסקה זמנית של פעילות העסק. לצד הפגיעה הכלכלית, תיארו רבות מהנשים תחושות של אי ודאות מתמשכת, קושי בתכנון קדימה ושחיקה נפשית, הנובעת מהצורך לשלב בין ניהול העסק לבין אחריות משפחתית בתקופות חירום. מהנתונים עולה כי בכל התחומים שנבחנו נרשמה עלייה ברמת הקושי הממוצעת בתקופת המלחמה לעומת תקופת הקורונה, במיוחד בתחום הרגשי.
חלק מבעלות העסקים פיתחו אסטרטגיות הסתגלות שונות במטרה להתמודד עם הפגיעה בפעילות העסקית כגון מעבר לפעילות מקוונת, התאמת המוצרים ו/או השירותים לצרכים חדשים ופניה לקהלי יעד חדשים. אבל רק כמחצית מבעלות העסקים הצליחו לבצע התאמות מסוג זה, בין היתר בשל מחסור במשאבים כלכליים, ידע מקצועי וליווי עסקי מתאים.
נגישות מוגבלות לסיוע ממשלתי
ממצא מרכזי נוסף שעולה מן המחקר הוא כי הנגישות לסיוע ממשלתי בתקופות משבר הייתה מוגבלת עבור חלק ניכר מבעלות העסקים. 44% לערך מהנשים שעסקיהן נפגעו במהלך משבר הקורונה או במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר לא הגישו בקשה למענק ממשלתי או לא ידעו כיצד לעשות זאת. בנוסף, חלק מהנשים שהגישו בקשה למענק לא קיבלו את הסיוע בפועל. נתונים אלה מצביעים על פער בין כלי הסיוע הממשלתיים לבין יכולת המיצוי שלהם בקרב בעלות עסקים קטנים מאוד.
הממצאים עולים גם מדברי אחת ממשתתפות המחקר: "הרוב עברו למשלוחים, התאימו את העסק למוצר חדש שניתן למכור אונליין או בשליחויות, כל זה גם כדי לעמוד בהוצאות הקבועות. היו עסקים שסגרו את העסק כי לא יכלו לעמוד בהוצאות. בכל מקרה הייתה ירידה במכירות".
"לנוכח תרומתם של עסקים אלה לפרנסת משקי בית ולחוסן הכלכלי של קהילות, יש חשיבות רבה בפיתוח מדיניות ציבורית המזהה את מאפייניהם הייחודיים ומספקת להם מענים מותאמים. חיזוק מנגנוני הסיוע, הנגשת מידע ושיפור ההתאמה של כלי התמיכה לעסקים קטנים מאוד עשויים לתרום ליכולת ההתמודדות של בעלות עסקים עם משברים עתידיים ולחיזוק החוסן הכלכלי והחברתי בישראל". אומרים מחברי המחקר: אתי קונור אטיאס, עו"ד נוגה דגן בוזגלו וירון הופמן דישון.
מה עושים כדי לעזור?
על בסיס ממצאי המחקר הם מציעים מספר המלצות מרכזיות למדיניות ציבורית כמו איסוף ופרסום נתונים שיטתי של נתונים על עסקים קטנים בישראל בפילוח מגדרי, הקמת מנגנון פיצוי מהיר ופשוט להפעלה עבור בעלי ובעלות עסקים קטנים בעת משבר, התאמת תנאי הזכאות למענקים ממשלתיים לעסקים בעלי מחזור נמוך שאינם מעסיקים עובדים, הרחבת מנגנוני הסיוע להכשרה וליווי בתחום המסחר המקוון והשיווק הדיגיטלי ופיתוח מסגרות לרישות עסקי ולחיזוק שיתופי פעולה בין בעלות ובעלי עסקים קטנים.
ממצאי הסקר שנערך במסגרת המחקר מספקים תמונה ממוקדת של מאפייני העסקים שבבעלות המשתתפות ומעלים כי תחומי הפעילות המרכזיים הם ייצור ומכירת מוצרים (25%), שירותים מקצועיים (23%) וטיפולים אישיים (21%), לצד תחומים נוספים כגון הדרכה, תיירות ופנאי.
משכילות יותר מגברים - מרוויחות פחות
התפלגות רמת ההשכלה מצביעה על כך שנשים עצמאיות שאינן מעסיקות עובדים הן בעלות רמת השכלה גבוהה יחסית. כמעט מחצית מהן (47%) הן בעלות תואר אקדמי, לעומת כשליש מהגברים בקבוצה זו. מנגד, שיעור הנשים בעלות השכלה נמוכה יותר (ללא בגרות) נמוך מזה של הגברים.
למרות שנשים עצמאיות הן בעלות רמת השכלה גבוהה יחסית, הן מרוויחות פחות מגברים. בשנת 2023 עמדה ההכנסה החודשית הממוצעת שלהן על 7,474 ש"ח, לעומת 14,153ש"ח בקרב גברים - פער של 47%. פערים אלה עשויים להיות קשורים, בין היתר, לחלוקה המגדרית של מטלות משק הבית והטיפול בילדים, אשר עדיין מוטלות במידה רבה יותר על נשים.
התרעות פיקוד העורף