"המלחמה הגדולה" מאז 7 באוקטובר 2023 מביאה לפעילות אינטנסיבית של כוחות הביטחון למיניהם, כמו משמר הגבול, צבא, שב"כ, רבש"צים ועוד. לא רק בגבולות הקרובים והרחוקים, אלא ממש כאן מעבר לקו הירוק - ביהודה ושומרון. התוצאה הנלווית היא ירידה בהיקף גניבת כלי רכב בישראל, שבה מתמחים הפלסטינים.
בשנת 2025, לראשונה זה ארבע שנים, חלה ירידה בשיעור של 18% בגניבת כלי רכב בישראל לעומת 2024. הידוק הפיקוח במעברי הגבול בקו התפר כדי למנוע כניסת שב"חים, יחד עם פעילות אינטנסיבית בערים פלסטיניות למניעת התארגנויות טרור, כמו בצפון השומרון ובעיקר במחנה הפליטים בג'נין, הביאו מטבע הדברים לירידה בגניבות כלי רכב ישראלים נחשקים.
מאז מלחמת עם כלביא ביוני אשתקד ובהמשך מלחמת שאגת הארי במרץ השנה, נרשמה ירידה בנסועה, קילומטרז', של כלי הרכב בישראל, מה שהתבטא מטבע הדברים בירידה בהיקף תאונות הדרכים. חיי אדם וסבל נחסכו. מספר הנפגעים בתאונות דרכים ירד בקצב חודשי של 2.6% מאז מאי אשתקד, כך לפי נתוני המגמה של הלמ"ס. אולי בגלל שבתקופה זו היו שני סיבובי מלחמה מול איראן.
מעבר לכך, מתברר כי רכב חשמלי אינו לטעמם של גנבי יהודה ושומרון, שמעדיפים רכב מונע באמצעות בנזין או סולר, מה שגרם לירידה של 50% בגניבת רכב חשמלי בשנת 2025. אלא שגנבי הרכב, בעיקר מהרשות הפלסטינית, בכל זאת חייבים להתנייד, וכך חלה עלייה של 80% בגניבת רכב דו־גלגלי.
תל אביב והמרכז נותרו יעדים מועדים לגניבות, עם כ־45% מכלל הגניבות. גם ברבע הראשון של 2026 נמשכה הירידה בגניבת כלי רכב, אבל בירושלים ניסיונות הגניבה עלו ברבע הראשון של השנה כפליים. כ־95% מהרכבים הגנובים בישראל עוברים לשטחי הרשות הפלסטינית, ומצבת כלי הרכב הרשומים ברשות ירד מאז 2022 לכ־334,000, כשמספר הרכבים שנרשמים רשמית כל שנה כחוק הוא 13,000־14,000, ועוד 3,000־3,500 רכב גנוב ומזויף, "משטובות". הרי למה להגדיל את מצבת כלי הרכב אם אפשר לגנוב? הירידה במספר גניבות כלי הרכב היטיבה מטבע הדברים עם חברות הביטוח, שצריכות כעת לשלם פחות על היעלמות כלי הרכב של המבוטחים.
בישראל הגיעה מצבת כלי הרכב המנועיים בשנת 2025 ל־4.35 מיליון, עלייה של 3% לעומת 2024, מתוכם 3.789 מיליון כלי רכב פרטיים - גידול של 3.2%. מספר כלי הרכב החשמליים עלה בשנת 2025 ב־33% ל־216,265, ובשנת 2025 הגיע מספר כלי הרכב החשמליים בישראל ל־216,265 - עלייה של 33% לעומת 2024. 18.4% מכלי הרכב שעלו לכביש בשנת 2025 היו חשמליים, לעומת 25.4% בשנת 2024. הציבור נוטה עתה לכלי רכב היברידיים, שמספרם הגיע ל־587,314 - עלייה של 23% לעומת 2024, שבה הייתה עלייה של 14.2%. חלה תפנית גם במספר המשאיות החשמליות שמשקלן מעל 3.5 טונה – עלייה של 380% ל־2,700.
למרות שיעורי המיסוי הגבוהים מאוד על רכב בישראל, כלי הרכב בישראל צעירים מבמרבית העולם. כלי רכב צעירים יותר ומשוכללים יותר מכילים אמצעי בטיחות הולכים ומשתפרים, המצריכים מעורבות פוחתת של הנהג בזמני חירום או סטייה ממסלול הנסיעה. הגיל הממוצע של כלי רכב בישראל עומד על 7.8 שנים – צעירים בהרבה מאשר באירופה עם 12.7 שנים (ביוון – 18 שנים). למרות המיסוי הגבוה, כמות כלי הרכב הצעירים בישראל נובעת משיטת הליסינג, המעודדת החלפת כלי רכב ורכישת כלי רכב חדשים ומשוכללים יותר מדי מספר שנים. סיבה נוספת היא שבענף ההייטק, המחזיק את המשק על כתפיו, מועסקים מעל 410,000 עובדים, שלרובם יש רכב חברה המוחלף מדי שלוש שנים.
מערכות הבטיחות המתקדמות המוטמעות ברכבים החדשים, שישראל משופעת בהם, מצמצמות את תאונות הדרכים, בעיקר חזית־אחור וסטייה מנתיב, אפילו הקלה ביותר. שיפורים אלה מאפשרים לציבור לשחק יותר עם הנייד בזמן נהיגה, אף שהדבר מגביר את הסכנה הן לתאונה והן לקנס כספי כבד. להלן שיעורי ההתקנה של מערכות הבטיחות הנמנות במדד אבזור בטיחותי שנקבע על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים לרכב שעלה לכביש בשנת 2025: ב־99.7% מכלי הרכב שעלו על הכביש בשנת 2025 מותקנת מערכת בלימה בעת חירום, ב־98.1% קיימת מערכת לבלימת חירום מפני הולכי רגל ו/או רוכבי אופניים, ב־96.7% מכלי הרכב קיימת מערכת אקטיבית למניעת סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ב־85.8%, בקרת מהירות חכמה ב־73.9%, זיהוי שטח מת ב־68.3%, בלימה אוטומטית בנסיעה לאחור ב־55.7% ומערכת אקטיבית למניעת התנגשות בצד "שטח מת" ב־42.4% מהרכבים.
כלי רכב חדישים אלה מפחיתים משמעותית את חומרת תאונות הדרכים עם כל הסבל הכרוך בכך, בנפש, בפציעה, נזק כספי, הפסד ימי עבודה, התדיינות עם חברות הביטוח, השבתת פעילות ותסכול. במדינות ה־OECD נמצא כי הכנסת מערכות בטיחות מתקדמות הורידה משמעותית את חומרת התאונות, גם אם מספרן לא ירד בשיעור דומה. אם מבקשים להאיץ את קצב ירידת מספר תאונות הדרכים, לא יהיה מנוס מהגברת האכיפה בתחום העירוני, כולל מצלמות חכמות ואכיפה בלתי מתפשרת בכבישים בינעירוניים גם באמצעות שוטרי תנועה ומצלמות חכמות. בתשתיות יש דווקא שיפור בשנים האחרונות, אף שסלילת כבישים, מסלולים, גשרים ומנהרות אורכת זמן רב, אולי בגלל המחסור בכוח אדם - וגם המלחמה שלא מסתיימת.
אז למה הציבור רוכש רכב ועוד רכב במחירים מטורפים? למה, למרות המחיר, הציבור אינו עובר לתחבורה ציבורית, שם החשש להיפגע בתאונות דרכים נמוך בהרבה לעומת רכב פרטי? הסיבה העיקרית היא שבישראל "עלות הזמן המבוזבז" מחושבת לפי "ערך הזמן" של הנוסע - כחצי שעה המתנה ביום לתחבורה הציבורית, שמעמיסה על הציבור.
חיסכון למשק באמצעות הפחתת תאונות דרכים שווה עשרות מיליארדי שקלים בשנה, סכום שאנו זקוקים לו דווקא היום, בזמן הלחץ התקציבי בשל מאורעות המלחמה וההכנה לעתיד. ממדינת "סטארט־אפ" הייתי מצפה למערכות הרבה יותר מתקדמות לסנכרון בין כלי התחבורה הציבורית השונים, בעיקר עבור העמלים והחרוצים. להולכי הבטל או לאלה שאינם תורמים אין דחיפות לשפר את התחבורה הציבורית המסובסדת. תושבי יישובים המדורגים באשכולות למ"ס 1־5, בהם נמצאים כמעט כל היישובים החרדיים כמו בני ברק, מודיעין עילית, אלעד וביתר עילית, זכאים ל־50% הנחה על רכישת מינוי "חופשי חודשי".
מנגד, בערים מבוססות באשכולות 6־10, שם גרים מחוללי הצמיחה הכלכלית, אין סבסוד. המגזר החרדי נהנה מהיקף סבסוד נרחב יותר בפועל, הן בשל הגדרת היישובים כזכאי הנחה ברפורמת המחירים, והן בשל דפוסי השימוש האינטנסיביים בתחבורה ציבורית ככלי תחבורה מרכזי. מבחינת המדינה, מדובר במגזר ש"מממש" את יעדי התחבורה הציבורית לנסיעות מול רכב פרטי, מה גם שערך בזבוז זמן ההמתנה של החרדים בתחנות, "עלות הזמן המבוזבז", מחושבת לפי "ערך הזמן" של הנוסע, שהוא נמוך משמעותית מזה של המגזר היצרני. ועל זה נאמר: "הפוך, גוטה. הפוך".
התרעות פיקוד העורף