תהליך החזרה היה מופת של הנדסה ודיוק. הוא החל בשעה האחרונה כאשר תא המגורים של ה"אוריון" נפרד מרכב השירות האירופי והפנה את מגן החום שלו לעבר האטמוספירה. החללית פגשה את השכבות העליונות של האוויר במהירות אדירה של כ-40,000 קמ"ש - פי 32 ממהירות הקול.
בשלב הקריטי של הנחיתה, ביצעה החללית את תמרון ה-Skip Re-entry המורכב. היא חדרה לאטמוספירה, "קפצה" ממנה חזרה לחלל לשניות ספורות כדי להוריד מהירות וחום, ואז צללה פנימה באופן סופי. דקות מותחות במרכז החלל ביוסטון כשהחללית נכנסה ל-6 דקות של "בלקאאוט" בו חדרה לאטמוספרה ופלסמה נוצרת סביבה הגורמת לניתוק הקשר.
בשיא החדירה, מגן החום הגיע לטמפרטורה של כ-2,760 מעלות צלזיוס, מה שיצר מעטפת פלזמה סביב החללית וגרם לנתק תקשורת (Blackout) מתוח מול מרכז הבקרה ביוסטון. כשהתחדש הקשר, בישרו האסטרונאוטים כי המערכות תקינות והם נמצאים בשלב הגלישה הסופי. בגובה של כ-7 קילומטרים נפרסו מצנחי הייצוב, ומיד אחריהם שלושת מצנחי הענק הראשיים שעיטרו את השמיים והביאו את הקפסולה לנחיתה רכה ומדויקת בלב ים.
ברגעים אלו ממש, ספינת החילוץ של הצי האמריקאי מתקרבת לקפסולה המיטלטלת על הגלים. עבור הצוות, האתגר הרפואי רק מתחיל. לאחר עשרה ימים של חוסר משקל, המפגש המחודש עם הכבידה (1G) הוא הלם פיזיולוגי כבד. האסטרונאוטים צפויים לסבול מסחרחורות עזות, בחילות ותחושת כבדות קיצונית באיברים.
הצוות הרפואי יבצע בדיקות ראשוניות כבר על סיפון הספינה, בדגש על לחץ דם ותפקוד הלב, כדי לוודא שפרוטוקול "טעינת הנוזלים" שביצעו בחלל אכן מנע התעלפויות. בשעות הקרובות הם יועברו למרכז החלל ג'ונסון ביוסטון, שם ישהו תחת השגחה רפואית צמודה בימים הקרובים. המטרה היא לעקוב אחר ההסתגלות מחדש של המערכת הווסטיבולרית (שיווי המשקל) ושיקום צפיפות העצם והשריר שנפגעו בשהייה בריק.
הישגים היסטוריים
משימת ארטמיס 2 תיזכר כאחת המוצלחות ביותר בתולדות נאס"א. במהלך עשרת ימי המסע השיג הצוות מספר יעדים פורצי דרך:
הטיסה הבאה בסדרה, משימת ארטמיס 3, צפויה להתרחש בשנת 2028. הפעם, המשימה לא תסתפק בהקפה ממרחק; היא תכלול נחיתה מאוישת של ממש על פני השטח של הירח, באזור הקוטב הדרומי, כולל האישה הראשונה והאדם השחור הראשון שיצעדו על אדמתו.
התרעות פיקוד העורף