אמש, בפרק הדחה נוסף, יצאה רותם איזק מבית האח הגדול.
לרותם לא היה סיכוי מול יריביה הסלבריטאים בעולם הבידור והספורט, אלא אם כן הייתה עושה מהלך יוצא דופן. למשל היא יכלה לחזר במרץ אחרי איציק וליצור משולש רומנטי סוער על אפה וחמתה של נטלי, כפי שעשתה נופר מור כשנכנסה בין אליאב ודנית. אך לרותם לא היה האומץ לעשות מהלכים חריגים כי יותר חשוב היה לה להיות נאהבת על ידי כולם.
היא כל כך רצתה למצוא חן בעיניהם שאפילו עלתה על מושיק ברמת ליקוקי תחת מוגזמים וחסרי הגיון. כמו להגיד לאיציק שהוא קוהרנטי ואינטליגנטי ויכול היה לעבוד במכון וייצמן. היא אף ניסתה להיות מליצת יושר שלו ואמרה לנירו שצריך לסלוח לאיציק שהוא ישן באמצע היום, כי בכל זאת הוא עבר שינוי גדול כאשר למד בפעם הראשונה בחייו לעשות חביתה בבית האח. תשאלו: מה עניין מחט לתחת? אותו עניין כמו התירוץ שנתן איציק לכך שהוא לא רוחץ כלים: כי הלכלוך האמיתי נמצא בדיירים.
למרות חוכמתה ושנינותה, לא השכילה רותם להבין שהתייפייפות ומאמץ מתמיד למצוא חן הם לא ערובה להתקדם במשחק, אלא אם כן את בעלת רזומה של זמר מזרחי מפורסם שיש לו בחוץ קהל גדול של אוהדים.
מוזר הוא עולם הטוקבקיסטים העוקבים אחרי התוכנית. הם מעליבים ומשמיצים את הדיירים כאשר הם לא מתנהגים כיאות, אבל כאשר קורה ההיפך, הם קובלים שהתוכנית משעממת. אז אולי צריך פשוט לקום ולהגיד את הדברים בקול רם וצלול. האח הגדול הוא ריאליטי שבלי סכסוכים, מריבות, מזימות ורכילויות מרושעות, אין לו זכות קיום והוא לא יעניין אף אחד.
על פי אמות מידה אלה, נשאלת השאלה מי מספק את הסחורה מבין הדיירים בבית האח וראוי להגיע לגמר.
אין ספק שסטלה עושה זאת בגאון ובראש מורם. היא מרשעת חסרת תקנה שמרכלת חופשי, מעליבה וחובטת, ואוי למי שהיא לא סובלת, היא תעשה ממנו קציצות לשבת. היא חדת הבחנה ואוזניה כמו מחושים כרויות לכל תרחיש, מוכנה ומזומנה להכות בברזל בעודו חם מבלי שידה תרעד. בבית שבו רוב הדיירים מפחדים להישיר מבט ולהגיד את האמת שמא יסתבכו ויבולע לתדמית הציבורית שלהם, סטלה מכניסה הרבה עניין וצבע דווקא בגלל רוח הקרב והתככנות שמפעמים בה.
כמוה, סתיו, רכלן הבית, חמום מוח וחד כתער, יורה חיציו לכל עבר עם שלל קללות בפיו "לך לקיבינימט" או "לך לעזאזל חתיכת מסריח", ואותה ילדה בלונדינית שבתחילת התוכנית הרשימה אותנו במתיקותה, לפתע הופכת לצ'אקי הבובה השטנית שכולם מפחדים ממנה. אפילו איציק השרירי נשאר פעור פה ממענה לשונו החריפה והבועטת של סתיו ולא סתם אמר נירו לסתיו: אתה יותר גבר ממה שאי פעם איציק חלם להיות.
איציק, היפהפייה הנרדמת, גיבור במילים ממוחזרות: "צ'חרר אחי, צ'חרר נשמה", רחוק מלהיות גורילה טיפשה, אך הוא חסר בטחון, נפחד ונלחץ בקלות גם אם בכוח ישכנע את עצמו שהוא השלווה בהתגלמותה ורוח אלוהים מרחפת מעליו. הוא הבטיח שאם לא יודח הוא יעשה סדר בבית וממה שצפיתי בערוץ 26 אחרי ההדחה של רותם, נירו הוא זה שעשה סדר ופקד עליו ללכת לרחוץ את הכלים ואיציק ציית כמו ילד טוב. ועדיין, לאורך העונה הוא היה הילד הרע בסיפור שמצפצף על כולם ועושה מה בראש שלו כי "זה מה יש", והוא הדייר הראשון שידדה אל הגמר כשהוא חצי ישן.
מושיק ראוי להגיע לגמר אך ורק בשל העובדה שהוא יכול היה לגלם נפלא את תפקיד "משרתם של שני אדונים". עם חיוך שיניים רחב הוא כל כך מגזים בתפקיד העבד החביב כשהוא מתזז מאחד לשני: רוצה תה? לגלגל לך סיגריה? שמבלי שיהיה אפילו מודע לכך, הוא יצר דמות קומית קלאסית ממחזות של קומדיה דל ארטה, ועל כך מגיע לו שאפו.
גם שיר ראויה להיות בגמר ולא בגלל יופייה עוצר הנשימה (למרות שיופיה בטח לא הזיק להישרדותה במשחק) או בגלל "שיחות העומק", ובוודאי לא בגלל השתיקות הארוכות והקודרות וארשת הפנים הקפואה שעליה היא שומרת מחשש שייפול איזשהו ריס מקופל בקפידה, או ששערה מראשה חלילה וחס תזוז מהמצח לכיוון האף. היא ראויה, כי בשקט ואלגנטיות ועל אף היותה הילדה הטובה והמנומסת, היא הצליחה בעזרת הכנות שלה להפיל כמה פצצות וליצור תפנית בעלילה.
רגע לפני שהמסך יורד אפשר לסכם שעונה זו של האח הגדול, אמנם דומה לעונות אחרות, כי גם הפעם יש ריכולים וריבים, יריבויות ומחנות, אך היא שונה בכך שדייר אחד מתוך הבית נושא את העונה הזאת על כתפיו וקובע את קצב האירועים, תוכנם ואופיים. נירו הוא המחזאי, הבמאי והמפיק לא רק של תוכנית הרדיו הדמיונית שלו אלא של כל הנרטיב שלפנינו והוא ראוי לא רק להגיע לגמר, אלא גם לנצח בו.