הסכסוך בין חני אילן, בת זוגו של איש הטלוויזיה המנוח, מוטי קירשנבאום, לבין בני משפחתו מחריף.

אילן לא הגיעה היום (שישי) לאזכרה במלאת 30 למותו, ככל הנראה משום שמשפחתו של קירשנבאום ציינה באזכרה גם תשע שנים למות אשתו יונה.

כזכור, כבר בהלוויה עוררה אילן את כעסם של בניו לאחר שסיפרה בהספד שלה מעל קברו הפתוח כי הם היו יחד במשך שמונה שנים. אילן (58), גרושה פעמיים ואם לשלושה ילדים משני בעלים שונים, אף פרסמה מודעת אבל נפרדת וישבה שבעה בבית אחר, בנפרד מילדיו של קירשנבאום מאשתו הראשונה יונה - כנען, נועם, ענת ואביב - שנפטרה ב-2006. 

לפני כחודש לאחר מותו של העיתונאי ואיש הטלוויזיה, שוחחה ליאורה עם הבן, כנען קירשנבאום על תקופת הזוגיות של אביו עם חני אילן ועם אילן עצמה. 
כנען קירשנבאום, רציתי לדבר איתך על ההספד של חני אילן.
"לא, לא, לא. עזבי, אני לא נוגע בזה".


יש לי רק שאלה קטנה. דיברתי עם אביך ז"ל לפני כשנתיים וממה שהבנתי, אולי הבנתי לא נכון, הם התחילו לצאת זמן לא רב לפני כן. הם באמת היו שמונה שנים ביחד?
"אני גם שואל את עצמי את אותה השאלה ממש. אני אשמח לדבר איתך על זה. העניין שלה קורע אותי, אבל אני לא רוצה שזה יהרוס כלום מהעניינים עם אבא, את יודעת".

כמה זמן היא כבר איתכם?
"היא כבר פה כמה זמן, היא בת זוג שלו, אבל היא אישה נוראית".

בהספד שלה היא דיברה בעיקר על התחושות שלה.
"אמא שלי שוכבת בקבר מתחתיה, מטר ממנה, והיא מדברת ככה, אבל עזבי, אני לא רוצה להיכנס לזה".

אתם יושבים שבעה בנפרד?
"כן, אנחנו ביקשנו ממנה שתעזוב את הבית פה. זה לא היה קל, אבל זה קרה. אני אשמח לדבר איתך בהמשך, לא עכשיו".

כנען סופד לאביו. צילום: אבשלום ששוני
חני אילן, אני מתקשרת בעקבות ההספד שלך על מוטי ז"ל. הבנתי שיש מערכת יחסים לא כל כך תקינה בינך לבין ילדיו, שאתם לא יושבים שבעה ביחד. 
"לא יושבים שבעה, זה חג".
 
אבל את לא נמצאת באותו בית איתם.
"אז מה את רוצה? להיכנס לרכילות עכשיו? אני מתייחדת בדרכי עם בן הזוג שלי, עם מוטי שלי, כפי ששמעת את ההספד".

הייתם יחד שמונה שנים?
"אם את הולכת לכתוב שלא הייתי איתו שמונה שנים, את עשויה לקבל תביעה. נורא כדאי שתיזהרי בזה, כי אם תשימי שם דברים שהם לא מדויקים, את עשויה לקבל תביעה משפטית. יש מאחורי סוללת עורכי דין. צריך נורא להיזהר. אז קודם כל, כאישה שמדברת לאישה, ואת מבינה את מקומה של אישה שהייתה בת הזוג במשך שמונה שנים, מאוד כדאי וראוי שתקפידי להיצמד למה שנכתב ונאמר בתקשורת, שזה שמונה שנים".

אני לא באה כאן למדוד זמנים, אני רק אומרת שהם נעלבו כנראה מכך שאמרת שהיית אהבת חייו, בעוד אמא שלהם קבורה לידו. 
"לפעמים ילדים מתוסכלים מסיטואציה שכזו, ואני יכולה להבין אותם. זה כנראה נובע מתסכול". 

אני משתתפת בצערך. היה לך בן זוג מדהים.
"מתת אל. היה לי בן זוג שאהבתי לאהוב והוא אהב לאהוב אותי, הוא כיבד אותי. החל מנשיא המדינה ועד אחרון החברים שלו, הוא ידע לתת לי את המקום הזה של האישה בחייו. ואם את קשובה לתקשורת, אז את בוודאי שומעת ורואה מה מולי שפירא אמר, מה נכתב, אז תיצמדי אולי לדברים האלה ואולי תסיקי את המסקנה הראויה. ליאורה, נורא חשוב להקפיד לרשום דברים מדויקים".

אני בחיים לא כותבת דברים לא נכונים או לא מדויקים.
"אני זוכרת גם שניסית לשאול את מוטי על חייו האישיים, לאחר שכבר היינו מספר שנים לא מבוטל יחד, והוא ענה לך ש'למה זה מעניין אותך', ושהוא לא שואל אותך שאלות כאלה על עצמך".

כן, אני זוכרת.
"מוטי מאוד רצה לשמור על האינטימיות שלנו. ואגב, גם בזמנו, כשהוא חי עם יונה אשתו, הוא מאוד שמר על הפרטיות המשפחתית שלו. זה אחד הדברים שהוא מאוד הקפיד עליהם. הייתי איתו בכל העולם, לכל מקום שהוא נסע. גם כשהוא עשה סרט טבע, וגם ביום ההולדת שלי, טסנו במיוחד לניו יורק ל-12 ימים, וביקרנו את המשפחה שלו שם. היריעה ארוכה, אם אני אתחיל זה פשוט ימים שלמים לדבר על זה, עד אינסוף. אבל בתקופה הזו, בימים הקשים האלה, אני לא יודעת אם הייתי רוצה כל כך לשתף. יש לי שאלה, את שמעת את ההספד שלי?"

כן.
"מה הבנת ממנו?"

אפשר להגיד לך כבן אדם מהצד ולא כבן אדם מהתקשורת?
"כן".

הייתה לי תחושה שיש מתח מאוד חזק במשפחה.
"אני לא מדברת על המתח. אני שואלת אותך מה הבנת מההספד שלי אל מול אהוב לבי, בן הזוג לחיים שלי. אני בכלל לא מייחסת חשיבות למה שהילדים חושבים ולמתח שאת חשה, שאני לא מרגישה אותו בכל אופן. אני שואלת שאלה מאוד לגיטימית, אל תתחמקי מהשאלה".
 
חלילה. אני מעריצה אותך בכלל שיכולת לעמוד ולדבר בכזו רהיטות. ממש דיברת מדם לבך, אבל ביציבות. זה מעיד על חוזק, עוצמה. 
"יופי, אז אלה הדברים שאת יכולה בהחלט להתייחס אליהם, ואני אשמח וארשה לך לכתוב עליהם, כי אם את מנסה למצוא משהו צהוב, איזו רכילות, זה לא לעניין. מערכת היחסים שלי הייתה אל מול האהוב שלי, ואם את רוצה לכתוב על איזו רכילות צהובה, אני לא שם, ליאורה. ואת הדברים הנהדרים שאת כרגע אמרת עלי, זה סוג הדברים שאני מוכנה שתכתבי אותם. אבל אם את רוצה לכתוב משהו שחלילה יפגע בי, אני לא אמשיך איתך את השיחה. אני לא במקום הזה".

אני מדברת איתך בצורה הכי פתוחה והכי גלויה. חני, אני לא עושה כלום מאחורי הגב, לא עושה אמבושים.
"אבל את עושה סוג של רכילות צהובה".

נכון.
"אז אני אשתף איתך פעולה רק אם זה לא יהיה רכילות מכוערת, כי את מעריצה את העמידה הנחושה שלי והערכת את האהבה האדירה שלי כלפיו. היו לנו שמונה שנים נפלאות, בדיוק כמו שניסחתי שם, ומה שאמרתי שם זה על קצה המזלג ממה שהיה לי עם מוטי, מערכת יחסים כל כך אוהבת, נאמנה, הייתי האישה של חייו. את כמעט מושכת אותי בלשון. אני הייתי האישה, באופן חד־משמעי, של כל חייו".

ומה עם יונה?
"הייתי האישה, תקשיבי טוב. את יודעת, אני לא רוצה להיכנס לפן האישי שהיה ביניהם, אבל את יודעת לפעמים פרק ב' בחיים, מה לעשות, הוא אולי יותר מוצלח מהפרק הראשון. אז הוא עשה איתה ילדים, אבל הוא אהב אותי אהבת נפש".

את אישה יפה ומוצלחת, אין סיבה שהוא לא יאהב אותך.
"יש גם פנימיות ויש גם נשמה ויש גם איכות, מסירות, אכפתיות. מוטי היה בן אדם יוצא דופן, ייחודי ואיכותי. יודעת מה, אני לא אמשיך. זה כל כך אישי. ואני לא מדברת על מי שהוא היה כסטיריקן ובמאי ועיתונאי, את זה כבר כולם יודעים, אבל את הלחישות באוזן הרכה, אני שמעתי. מבינה? ואף אישה לא זכתה לשמוע את מה שאני שמעתי".

היה לך כיף.
"בטח שהיה כיף. את יודעת מה אני שומעת מנשים היום? שהן מקנאות בי שזכיתי בשמונה השנים האלה, נשים שנשואות נהדר. זו הייתה פסגת עולם וחוויה אולטימטיבית עם האיש הזה, אין מילה אחת רעה עליו, רק דברים טובים. אני איבדתי אהוב יקר, חבר, בן זוג, אני איבדתי אותו. אני לא ישנה בלילות. אני לא יודעת איך אני אעבור את הימים".