פרשת השבוע: אמור | הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

נמצאים אנו בעיצומם של ימי ספירת העומר. בימים אלו מרחפת עננה של עצב על עם ישראל, עננת אבלות על פטירתם, בימים ההם בזמן הזה, של אלפי תלמידי רבי עקיבא במגיפה נוראית.

ידועים דברי חז"ל שתלמידי רבי עקיבא נענשו על כי לא נהגו כבוד זה בזה. הסברים לרוב נאמרו על דברים אלו, שכן קשה לתלות בתלמידי חכמים אלו מידות רעות בעוד הם נסמכים על שולחנו של רבם, אשר אהבת תלמידי חכמים הייתה נר לרגליו והחיוב לכבדם מושתת על הפסוק "את ה' אלוקיך תירא". שעל כך אמר רבי עקיבא, "לרבות תלמידי חכמים". כמובן שהדברים אמורים בהתאם למדרגתם, שראוי היה שיקפידו על קוצו של יוד בכבוד חבריהם גם בעת חילוקי דעות.

בפרשתנו נאמר "אמור אל הכהנים בני אהרון... ואמרת אליהם" (ויקרא כא, א). ומסביר רש"י את כפל הלשון: "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים". בפסוק זה מתדרך משה רבנו את הכהנים, ודרכם את יתר מנהיגי הציבור, מהו האופן הראוי למנהיג להוכיח את קהל עדתו.

בבוא החכם להוכיח את רעהו ולקיים מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך", עליו לעשות זאת מתוך כבוד ואהבה בשילוב חוכמה. עליו לזכור גם בהיותו להוט לקיים את הפסוק "הוכח תוכיח", לבל ישכח גם את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

אם המוכיח מגיע מתוך הטחת דברים כגון "אתה פשעת ומה שעשית הוא איום ונורא!", אזי מראש הוא דוחק את רעהו למגננה, וכמובן לא יועילו דבריו לשכנעו להיטיב את דרכיו.

הפסוק המצווה על האדם "הוכח תוכיח את עמיתך" מוסיף ואומר "ולא תישא עליו חטא". כלומר אל תגדיל בדבריך את החטא, אלא אמור אותם באהבה מתוך ראיית המעלות הטובות שקיימות באותו אדם. והלא אין אדם שאין בו מעלות, ועל ידי שתראה לו בדבריך את מעלותיו, הוא יבין מעצמו שאין זה ראוי לפי מדרגתו לבצע את העוונות המדוברים.

יש למוכיח לנקוט בנימה של פיוס ולומר כגון: "איך ייתכן שאדם בעל מידות טובות כשלך יעשה כזאת שטות? כנראה שזו הייתה מעידה חד־פעמית שלא מתאימה לך".

על הפסוק במשלי "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" (פרק ט, ח) מסביר אחד האדמו"רים בדרך דרוש: "בבואך להוכיח את חברך, אל תאמר עליו שהוא לץ וכדומה, שכן אז לא תועיל מאומה והוא ישנא אותך. אלא אמור לו שהוא חכם, ואז הוא יאהב אותך ודבריך יכנסו אל לבו".

יכול להיות שתלמידי רבי עקיבא, בבואם להעיר לחבריהם על מעשה מסוים מתוך כוונה רצויה של תיקון והתעלות, לא הדגישו מספיק את אהבתם ההדדית וכתוצאה מכך הדברים לא פעלו את הפעולה הרצויה. ובמקום להוסיף אהבה על אהבתם, גרם הדבר לפילוג.

דמים ניתן לשפוך לא רק בחרבות אלא גם במו פה. בקלות ניתן להפוך חילוקי דעות לחרב מחלוקות. אם אין אהבה בקרבנו ולא יראת החטא, רע יהיה עתידנו. נפיק את לקחי ימי ספירת העומר. נרבה אהבה גם תוך תוכחת אוהבים.