פעם רצח היה מזעזע אותנו – עכשיו אנחנו מעדיפים לשנוא

איכשהו הקיץ כאן הופך בשנים האחרונות מעונה של חופש, אבטיחים וים לעונה שיש לחשוש ממנה. הכל בוער ומזג האוויר מתאים את עצמו לאירועים ולמצב הרוח. פעם עוד הייתי תוהה מה גורם למה במעגל הזה של מזג אוויר לוהט וסתם מזג חם, היום זה כבר לא משנה לי. באווירת סוף העולם של השבוע האחרון ילדים נדקרו במצעד, ילדים אחרים נשרפו חיים, יש כאלה שנזרקו עליהם אבנים וכל השאר התווכחו בתקשורת מי יותר קורבן.

אנחנו הקורבנות. פעם רצח עוד היה מזעזע אותנו, אבל עכשיו כל כך מפחדים שחשבון נפש לאומי יעליב אחד או יותר מהשבטים עד שכמעט מעדיפים לוותר על חפירה בשורש הבעיה. במקום זה נחפור את הרכבת הקלה. המזועזעים מזדעזעים והשאר נשארים אדישים במקרה הטוב, או במקרה הרע קוראים קריאות שמחה על ״מחבל עתידי שטוב שהלך״ או מצטערים ש״שליח האל לא עשה עבודה מקיפה יותר במצעד התועבה״. בן שנה וחצי שישן במיטתו ובת 16 שהלכה לתמוך בסובלנות ובשוויון, עליהם הם מדברים. פעם הייתי מקווה שזה החום ששיבש את דעתם של אנשים, אבל אז שמעתי את אותם הקולות גם בחורף.

בינתיים השמש מחממת את הקרקע עוד ועוד. כבר שבוע לא פתחתי את החלונות בבית אחרי שהטמפרטורה טיפסה ל-40 מעלות וסירבה לרדת. כשהתחילו הפסקות החשמל התחלתי לחשוד שאולי באמת יש כאן התערבות של כוח עליון. מחניק בבתים וגיהינום בחוץ, אי אפשר למצוא נחמה בחדשות או אצל השכנים, במיוחד אם אתם גרים במעון חוסים במושב ינוב. אין כאן חמלה. אולי כל בעלי החמלה בחופשה קצרה בחו״ל והם מיד חוזרים כדי לאזן את המצב.

אלה לא מילים של סוף שבוע. אלה לא מילים חגיגיות או משעשעות שמרחיבות את הלב לקראת שבת. הן נכתבות מתוך עצב עמוק ופחד תהומי מחוסר היכולת שלנו לחיות זה עם זה אם אנחנו לא מחזיקים באותן הדעות או באים מאותו הרקע. אם אנחנו לא שונאים אשכנזים, אז אנחנו שונאים מזרחיים ואם לא אותם, אז את הערבים. תמיד אפשר לשנוא את הימנים או השמאלנים - זו בחירה קלה, מתברר שגם הנשיא לא חסין. אפשר לשנוא את זה לידנו שנוסע לאט מדי לטעמנו בכביש או את זה שביקש שלא נשתולל בבריכה. אם לא מצאתם עדיין את מי לשנוא אתם תמיד יכולים לשנוא את השכנים שלכם שמטגנים דגים בחלונות פתוחים וממלאים לכם את הבית בריח או את אלה שלא שומרים שבת. או את אלה שכן.

לא חסר כאן את מי לשנוא. גם הדרכים לשנוא משתכללות. בתשעה באב וביום כיפור אנחנו עוצרים שנייה לחשוב על שנאת חינם וממשיכים בשלנו מיד לאחר שנגמר הצום. צום לא עוזר לאהבת חינם. גם חום לא. לפעמים אנחנו רואים גם כיפות שמכסות את ראשיהם של מי שמובא להארכת מעצר. כמעט אותו הדבר, אם תשאלו אותי. כולנו מובאים היום להארכת מעצר, אבל באופן אירוני אנחנו במעצר הזה כולנו ביחד.

ראש הממשלה מצייץ בטוויטר אחרי ההודעה על מותה של שירה בנקי ש״לא ניתן לערער על ערכי היסוד של המדינה״ ואני תוהה על אילו ערכים בדיוק הוא מדבר. האם הוא מדבר על ערך השוויון או על ערך הסובלנות ואהבת החינם שלא קיימים כאן? האם כעת הוא מתכוון להשוות את זכויותיהם של חברי קהילת הלהט״ב לאלה של שאר האזרחים? האם מי שבוחר להיות יהודי שלא על פי כללי הרבנות הוא גם אזרח שווה לפי ״ערכי היסוד״ של המדינה?

ומה עם הערבים שראש הממשלה הזהיר אותנו מנהירתם לקלפיות באוטובוסים בבחירות ומאיומם על המדינה? לא יכול להיות שהציוץ הזה היה עד כדי כך ציני.

אני מאמינה לכל הגינויים במערכת הפוליטית לאירועים האחרונים. מעניין אבל מה חושבים שם למעלה לעשות עם כל אלה שהשחירו את פייסבוק ואת המרחב הציבורי בקריאות שמחה על מותו של עלי הקטן. איך אמורים להתנהל מול אלה שחושבים שמי שמזדעזע מהרצח בדומא בהכרח לא מזדעזע מרצח יהודים? האם אי אפשר להזדעזע מרצח באופן כללי, לא משנה מי הקורבן? שר החינוך אומנם לא הסכים להתחייב לשנות את המציאות בכל מה שקשור לקהילה הגאה, אני יכולה להבין למה, אבל הוא בהחלט יכול להשתמש בכוח שלו כדי לשנות משהו בגישה של הדור הבא כלפי השונים מהם, לא משנה מאיזו סיבה. זה יכול לקרות כבר בשנת הלימודים הקרובה. ולא, אנחנו לא יכולים כרגע לפתור את בעיית השנאה במערכת החינוך הפלסטינית. מה זה משנה לנו?

ועוד מחשבה לסיום: גל החום שגמר אותנו השבוע חימם את כל המזרח התיכון. באיראן, הידועה בכינוי ״החיים עצמם״, הטמפרטורות היו קרובות ל-50 מעלות ובגלל הלחות טוענים שההרגשה הייתה קרובה ל-70 מעלות צלזיוס. מוזר לחשוב לרגע שאיזו איראנית ואני מקללות באותה השנייה ממש את מזג האוויר ולא זו את זו, לא?