לא דיוטי פרי, לא עדכונים מהארץ: הבטחות לקראת החופשה

אני כותב לפני הנסיעה כי אני רוצה להבטיח לעצמי שלא אחזור על טעויות נפוצות שלי מטיולי עבר. למשל, הפעם לא אקנה בדיוטי־פרי. רע לי בדיוטי. מרגע שהמסוע פולט אותי להיכל הקניות המלחיץ הזה יש לי הרגשה שסוף העולם קרב ושעון עצר מתחיל לפעול. יש 45 דקות לקנות. 44 דקות לטיסה. תחושה קשה שאני חייב לנצל את המבצע של ארבעה שוקולדים פלוס אחד. אין זמן לחשוב. בטיול הקודם רק מהלחץ קניתי עשר חפיסות שוקולד, שני ויסקי ושלושה בשמים פלוס אחד בלי שאצטרך אף אחד מהם. הזמן אוזל. עוד מעט אני עף מפה. ה־4+1 משתלט לי על התודעה. אי אפשר להשוות עם חנויות אחרות. אמצע הלילה. יש מבצע ותכף הטיסה. גם תמיד יש סיכוי שהמטוס יתרסק, אז אני חייב לדאוג שאם אחזור לארץ חי יהיו לי חיים מאושרים עם שוקולדים, אלכוהול וריחות טובים.

אז לא הפעם. אני מתחייב שאשב באלגנטיות ואלעג לעוברים ולקונים. עוד לקח נחוץ הוא שלפני העלייה למטוס, כשאשתי תבקש כהרגלה להיכנס לשירותים ושאחזיק לה את התיק - אסרב. אני לא מוכן לעמוד חסר מעש במבואה עם תיק של אישה. אני גם מבטיח שלעולם לא אשתמש עוד במילה מבואה. בפעם האחרונה שטסנו עמדתי כך, במבואה (שיט), עם תיק בורדו גדול, אוחז אותו בידיות כאילו הייתי מאדאם בובארי המחכה למאהבה. מישהו זר זיהה אותי מהטלוויזיה, ניגש ורצה סלפי. לא יכולתי להניח את התיק בצד כי יש בו השילוש הקדוש של כסף, דרכונים ומגבונים לחים, ולכן סירבתי להצטלם. אומנם יצאתי אנטיפת, אבל חסכתי מעצמי צילום מפדח עם תיק נשי, שאנשים היו רואים ושואלים: מה נסגר איתו, עכשיו הוא גם נהיה דראג קווין?

אז לא. לא דיוטי-פרי, לא תיק נשי, והפעם זו גם תהיה חופשה נטולת רשתות חברתיות. יותר מזה - לא אתחבר לוויי-פיי כלל. אם אני מתחבר אני עובר על מיילים, קופץ לפייסבוק, לאינסטגרם, מתעדכן ב״מעריב״, ״וויינט״, ״וואלה״, מעלה תמונה של עצמי בים עם בירה וכותב משהו כמו ״תזכירו לי מי זה סמוטריץ׳...?״, ואז בשאר החופשה אני מתאכזב מדלות כמות הלייקים ודואג מזה שבארץ כבר שכחו ממני, שאף אחד לא מחכה לי, והפעם גם שוקולדים, אלכוהול ובשמים לא יהיו לי. 

אני גם מבטיח לעצמי שאקח הפסקה מההקפדה האובססיבית על מזון בריאות. אני מתכוון לאכול לפחות קנולי אחד, שהוא גליל בצק מטוגן ממולא בגבינת ריקוטה. אולי אפילו שניים.

אני גם אמצא זמן לעשות שיחה עמוקה עם כל אחד מבני המשפחה, שממה שאני זוכר היא מורכבת משני מבוגרים ושני קטינים. ואם התווסף עוד אחד זו תהיה הזדמנות מצוינת להכיר גם אותו. ואשחק איתם בבריכה כל יום. אומנם המשחק של להעיף ילד באוויר רק כדי שייפול לבריכה ואז יצלול ויתפוס לי את הרגליים נמאס אחרי פעם אחת, אבל אנסה ליהנות ממנו יותר, פעמיים, או אולי אפילו שלוש.

אז לא דיוטי-פרי, לא תיק נשי, לא וויי-פיי ולא עדכונים מהארץ. הפעם זה רק אני, שני ילדים ושני קנולי איטלקי. או אולי אפילו שלושה.