יומולדת, במזל רע. 100 ימים מלאו לממשלה. כמעט לא כתבו או אמרו "תמו 100 ימי החסד לממשלה". איזה חסד? מי העניק חסד לממשלה־להרע שכזאת? יד שר ברעהו, כולם מקנאים ולא מפרגנים לעמיתיהם (חוץ מש"ס, המתנחבלים והחרדים, בשל השלמונים, כולל מינויים תמוהים לשרים ולסגני שרים, לכאורה מראש ועל חשבוננו) - וכולם מ־פ־ח־דים מראש הממשלה החושד בכולם יחד ובכל אחד לחוד, שהם זוממים לרישתו.
100 ימים ללא חסד: לא לראש הממשלה, שעדיין מציל את העולם ומשקיע אותנו (תרתי משמע); לא לשריו הסטנדרטיים, החוששים כדרדקים לפתוח פה ולרקוע נגד מורה הדור נתניהו ומהלכיו המייתרים אותם מכל החלטה חשובה. ולא לאלה המתרוצצים נלעגים להסביר שטייניצית וארדנית את עמדותיו, המקרבות כל הזמן את ההון לשלטון (מתווה הגז) ומרחיקות אמפתיה והבנה מצד ארצות הברית והעולם כולו. כן. זה המנהיג עתיר האגו שיצא לקלל את איראן ונמצא מברך אותה. 100 ימי חסד העניק לאיראן בחשיבתו האסטרטגית ובאיומיו הטקטיים. הפוך, ביבי, הפוך.
נתניהו כושל מצעד לצעד, רופס את עצמו לדעת בתקיפות ובהתנשאות, לכיוון הח'ליפות בנוסח שבין ארדואן לפוטין – וגורר את כולנו ועל חשבוננו ("על חשבוננו" היא הקלישאה הכי נפוצה כיום, ובצדק. כמו ההאשמה הלעוסה את כל מתנגד לביבי, "פוגע בביטחון במדינה". למשל, מה שנאמר על הקלטות אהוד ברק, שעוד נחזור אליו. והכל כי אין לו יורש, לביבי. עוד קלישאה: "יש לך מי שיחליף אותו?".
וזה, לכאורה, נכון: הרצוג החביב מתגלה כדברן מייגע ולא כמנהיג. לשלי יחימוביץ' יש מרכיבי מנהיגות, אבל גם אנטיפתיה.
בימין הסמוי והגלוי המצב עלוב: לפיד, אנטי־דמוקרט במפלגתו, שכישלונותיו באוצר ובבחירות האחרונות מגלים בו פן אופורטוניסטי, מנסה לרצות את נתניהו וגם תוקף אותו, מחניף לחרדים ובורח על נפשו מהמרכז־שמאל לימין.
בנט מנסה לעשות לעצמו ולחיוכיו רי־סט לדמושיחי (דמוקרט משיחי) ואיילת שקד לא מאריכה את שולי שמלתה ושרווליה כדי להתגייר לחילו־חרדית כשרה, אלא חורשת מזימות נגד בתי הדין, כדרך מירי רגב נגד התרבות הבוגדנית.
גלעד ארדן? בחור נחמד ונאיבי, נאמן מדי לנתניהו, שמבטיח ולא מקיים, מתעלל ועולב בו, ומנמיך את מושבו והשפעתו. גדעון סער? הג'נטלמן החילוני שנתניהו פחד ממנו, כשהחל לשמור שבת וכשרות, בגלגולו החדש. אפילו רצה לאנוס שבת קודש על תל אביב.
להערכתי, כך פרשננו להערכת יכולות אבודות מראש, כל כוחו מתמצה כתחליף ביבי למתעבי ביבי בימין המתון.
זה משאיר אותנו עם פנים חדשות וצחות לגמרי, אהוד ברק. אבל למרות כל מה שעמישראל עבר איתו ובלעדיו, ואף על פי שריענן אותנו בכמה פרטים על רה"מנו עז הנפש, דבר מזה לא חידד את געגועינו אליו, בהמעטה, גם אצל מי שהיה בעדו, בראשית דרכו כמנהיג לאומי.
אז אין באמת תחליף ומחליף לראש הממשלה הגרוע בראשי ממשלות ישראל?
אני מציע להחזיק אצבעות ולהתפלל שגבי אשכנזי יצא נקי מהחקירות. הוא, לפחות, הרשים בהתנגדותו לתקיפה באיראן, במבצע שניהל בעזה - ואחר בהתנהגותו בחמש שנות החקירות המרושעות סביבו. הוא העלים את סבלו וכמעט לא דיבר, לא תקף, לא הסתבך ושמר על כבודו. אומנם חפותו תדליק בחרדה את נתניהו ("שוב חותרים נגדי!") אך מי שעבר, כאשכנזי, 1,000 פרעונים בחמש שנים, יעבור גם אותו.