יוצאים לדרך. ההרפתקה הפטריוטית של גלעד ארדן, החוויה המתקנת של גל הירש. נעים מאוד.
שינוי הפיקוד על המשטרה היה צפוי, ואפילו נדרש, אבל השר לביטחון פנים החדש, נמרץ ואסרטיבי ככל שהוא מייחצן את עצמו, וגם נעלב מקצועי יש לומר (ביבי? בוגי? ישראל כץ?), החל את תפקידו ברגל שמאל, חרף כל הציפיות.
גלעד ארדן מידר את עצמו שלושה חודשים תמימים כמו חידונאי מדופלם אך ילדותי והצליח להפתיע אתמול פליליסטים וביטחוניסטים. אבל בשם איזה כישורים ויכולות מטילים ארדן וצוות יועציו את כל תחלואי משטרת ישראל עצומת הממדים ומרובת האתגרים על כתפיו של תת־אלוף לשעבר, זה שמחדל עוצבת הגליל תחת פיקודו הוביל לפריצת מלחמת לבנון השנייה, וקידומו האישי נחסם מאז למגינת לבנו, כולנו.
הלב נחמץ אז כאשר נודע על פרישתו המאולצת של הקצין האיכותי עם העיניים הקטנות וכושר הביטוי הנהדר, שהסתיר יהירות פיקודית צה"לית טיפוסית תחת מעטה מושלם של צניעות בנוסח ארץ ישראל הישנה והטובה.
אבל זה בדיוק אותו הלב שהתכווץ באי נוחות למראה שחזורי המחדל המודיעיני, שלומיאלי ממש, של אוגדת הירש סמוך לכביש המערכת, שבו נחטפו שני חיילי צה"ל, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, חרף כל האזהרות. זהו גם אותו הלב שכבר החל להתרעם בשלהי אותו הקיץ לנוכח דשדוש הקרבות בעיירה הזכורה לשמצה בינת ג'בל תחת פיקודו של הירש.
הכישלון, לטעמי, הוא אחד ממנועי הצמיחה של האישיות, כך שאפילו מחדל כביש המערכת והדשדוש בבינת ג'בל אינם אמורים בהכרח לסתום את הגולל על קריירה של קצין מוערך ואיכותי דוגמת תא"ל גל הירש, אלא שעורפי הראשים בוועדות החקירה הממשלתיות והעיתונות הצבאית הצהובה עשו את מלאכתם ואילצו את הירש לפשוט את מדיו.
ואז, בין סרט טלוויזיה אחד שעשו עליו, לספר שהוא עצמו כתב, הירש מצא את עצמו כמו אחרון הגנרלים הישראלים לשעבר מסייר בערבות קווקז וגיאורגיה. הישראלי היפה שלנו הוגדר אז בחשאיות מסווגת כקצין הדרכה צבאית של המדינה הידידותית ערב תבוסתה לצבא רוסיה, מה שגרר לגלוגים על הגיאורגים המסכנים מצדו של אויבו משכבר הימים – חסן נסראללה.
עכשיו הגיע ארדן, ובפרץ בלתי מובן של פטריוטיות ליכודית, חרותניקית ממש, זו שעדיין חולמת על שחזור ימיה המופלאים של יחידה 101, הכניס את הירש לפנתיאון של אריק שרון והחליט לפצות אותו על כל מחדלי עמיר פרץ ואהוד אולמרט, על חשבון הציבור כמובן.
אז מי ראוי?
המשטרה מייחלת לשינוי, אפילו בהכנעה, אבל סוחר נשק בינלאומי בתפקיד מפכ"ל, כך? מכל האנשים בעולם?
מי שלא הריח ליזול של תאי מעצר מימיו, לא ראה חדר חקירות, כשל בניתוח מודיעיני מובהק ולא יודע מזה זה בית משפט, אמור לנהל עכשיו 30 אלף שוטרים מבולבלים, חלקם בורים, עצלים ורשלנים, חלקם חכמים, חרוצים ומצוינים, ארץ ישראל הנוכחית, וזה כולל עיתונאי משטרה רעבים ואגרסיביים אשר מונעים בדלק צהוב־אדום – שערוריות, מחדלים ועריפת ראשים. בזה, לפי הניסיון של גל הירש עצמו, הוא בטוח לא יעמוד בכבוד.
באחד הימים סמוך למינוי של ארדן שאל אותי אחד מיועציו של ראש הממשלה מי לדעתי ראוי להיות מפכ"ל. ניתחתי עבורו את המצב בכמה משפטים. אמרתי לו, בנצי סאו איש נהדר, חרף מחדל הירי על ערביי ישראל באירועי 2000. אהוב, סמכותי, כריזמטי, לא פראייר בכלל. יורם הלוי עשוי ללא חת, איש היחידות המיוחדות, הגון, ישר, עושה חיל בערי הדרום של ישראל השנייה. על ניצב זהר דביר אמרתי שאני שומע רק מילים חמות מחברי בחיפה והסביבה, במשטרה ובעולם התחתון. עוד קצין משטרה מבוגרי היחידות המיוחדות שמפקד על חצי מדינה, שני מחוזות, מחדרה ועד רמת הגולן, כולל ארגון הפשע של מיכאל מור וכוננות נסראללה.
כל השלושה מצוינים, אמרתי, אבל אם ימנו אחד מהם, מה שהיה הוא שיהיה. מאחר שהמשטרה במצב גרוע כל כך, אף אחד מהם לא יצליח להוביל את השינוי בתרבות הארגונית. דרוש לכם איש אחר, ביטחוניסט מובהק בעל היכרות מצוינת עם עולם הניהול והמשפט, סוג של בוגר מוסד־שב"כ, לא גנרל, רק לא גנרל.
שופט מצטיין זו אופציה מקורית, פרקליט מזהיר יכול להיות אופציה יצירתית. אחד שינסח ערכים ויוציא אותם לפועל. בכל מקרה, חפשו סוס עבודה עם כריזמה כמו אריאל שרון ויושרה כמו אהרן ברק.
תגיד שם, הוא ביקש.
לא ידעתי לומר. מוסד ושב"כ זה אתם, אמרתי לו, את יובל דיסקין הרי לא תשימו בראש משטרת ישראל.