יותר ממחצית מהציבור סבורים שהמשטרה מושחתת - כך מסכמת פרופ' שרה בן דוד, קרימינולוגית מאוניברסיטת בר אילן. המשטרה, אגב, מציגה נתונים הפוכים - על עלייה באמון הציבור במשטרה. רובנו, כלומר הציבור שאיננו מתחכך עם המשטרה ברמה האינטימית, חווה את השחיתות המשטרתית דרך הפילטר התקשורתי. בדרך כלל, מי ששוטר הוריד את החתול שלו מעמוד החשמל נוטה לצד המחייבים, מי שחטף סטירה משוטר נוטה לשוללים. ובכל זאת, אמירה גורפת כמו "המשטרה מושחתת" מחייבת מחקר עומק של כתב פלילים או קרימינולוג אקדמאי שיחפור לעומקם של אירועים, של אנשים ושל מספרים.
ואז עשיתי את טעות חיי כשדפקתי שנ"צ אחה"צ בשבת קודש. באדיבותו של עו"ד פיני פישלר, ההיסטוריון הבלתי רשמי של עוולות המשטרה, סרקתי את תיקי החקירות נגד שוטרים רק במהלך חודש אחד, יולי 2015. הרשימה הלכה והתארכה והשנ"צ הלכה והתקצרה. אז אחרי 25 תיקים שבהם נזפו שופטים בכל רחבי הארץ בשוטרים פשוטים ובקצינים בשל מגוון עבירות, חתכתי. מאלימות עד שקרים בבתי משפט, דרך טיוח והעלמת עובדות ולקינוח - הטרדה מינית בתא מעצר.
עמיתי קלמן ליבסקינד עשה ("מעריב", יולי 2015) עם הארגון לזכויות אדם ביש"ע עבודה עיתונאית דקדקנית ומרשימה בעניינו של פקד מוטי מהגר שהכה נערים בפינוי עמונה. במעבר חד, מכמה נערים מוכים לפני עשר שנים להתנהלות משטרה יומיומית מול שני מיליון ערביי ישראל, אזי ב־15 השנים האחרונות, מאז מהומות 2000, נהרגו בהיתקלויות עם המשטרה 51 אזרחים ערבים (כולל 13 הרוגי מהומות 2000). 33 בידי המשטרה, 9 על ידי הצבא ו־9 בידי אזרחים. ערבים מוכים? מי סופר?
זהו חתיכת קציר דמים כשמדובר באזרחים, ובכל האירועים הייתה רק הרשעה אחת: השוטר שחר מזרחי, שתחב את אקדחו מבעד לחלון מכוניתו של גנב רכב, הרג אותו וזכה לגיבוי משטרתי - עד ששלח אותו בית המשפט לכלא.
מחקר של פרופ' גיא בן פורת (אוניברסיטת באר שבע) טוען שהמשטרה הופכת ליותר ויותר "צבא", ומכאן האלימות ומכאן הירידה באמון הציבור. בשנת 2014 הגיעו למחלקה לחקירות שוטרים 4,500 תלונות של אזרחים. שליש מהן נסגרו מחוסר עניין של מח"ש. רק 2% הסתיימו בהרשעת השוטרים. מה שמחזיר אותי לסיפור שעסקתי בו לפני כשנה, ובימים אלה ממש חלה בו תפנית (מפתיעה? כנראה רק אהבלים כמוני).
# # #
בערב יום העצמאות האחרון, בתחנת הדלק של אבו גוש, הבחינה נהגת בשני אנשים שצעדו לעבר המתדלק באורח החלטי למדי והכניסו לו מכות באבי אביו. היא הסתלקה וצלצלה למשטרה לדווח על שוד פלוס פרטים על מכונית השודדים. בלש בלבוש אזרחי של משטרת הראל שהיה באזור הגיע בכמה דקות, זיהה את מכונית הפולו בכפר עין נקובא הסמוך והחל לנהל מרדף חראקות סולו עם המאזדה שלו בסמטאות הצרות של הכפר הממוקם בין אבו גוש לצובה, מערבית לכביש 1. הכפר הוקם ב־1962, לאחר שסולקו תושביו מכפרם לטובת היישוב הסמוך, בית נקופה היהודית. תוך כדי מרדף ירה הבלש הרודף ובין השאר פגע במכוניות חונות, עד שנבלמה הפולו בקיר.
מצלמות האבטחה של אולם שמחות שבו התקיימה באותה שעה חתונה תיעדו כיצד שוטרים נוספים שהצטרפו לחגיגה (לא לזו שבתוך האולם) מכים את הנוסע שישב ליד הנהג, עיאד עבדאללה, תושב הכפר בן 37 שחטף קליע בגב התחתון במהלך המרדף ומת בדרכו לבית החולים. הגופה נשלחה לאבו כביר וכעבור יומיים הוחזרה ונקברה בכפר. למשפחה דווח שמח"ש חוקרת את האירוע, אבל עד היום לא נערך שחזור ולא נבדק אם נשקפה סכנה לחיי השוטרים. בכפר החלה תסיסה, שאיימה לגלוש לסביבה הנפיצה ממילא של יחסי יהודים־ערבים.
מפקדת תחנת הראל, איה בן מרדכי, זימנה למשרדה בני משפחה ונכבדים, כ־15 במספר. החבורה הגיעה עם עורך הדין עמי הולנדר, בתקווה לשמוע משהו חדש על ההתפתחות בחקירה. בן מרדכי סירבה לנוכחות עורך הדין. הסיבה התבררה רק לפני כמה ימים. תחילה הסבירה למשפחה האבלה שהשוטר שירה פעל כדין. שהירי, חרף התוצאות הטרגיות, היה מוצדק. אחר כך הודתה לכולם על שהואילו לבוא. עוד הם נדהמים נפתחה הדלת בתזמון קולנועי ולחדר נכנס בחור צעיר שהוצג על ידי בן מרדכי כבלש שירה בעבדאללה. לסתות בני המשפחה עדיין שמוטות והבלש עבר את כל הנאספים, לחץ את ידיהם ויצא החוצה.
המשפחה הנדהמת סירבה לקנות את התרגיל המשונה כסולחה והמשיכה לתבוע חקירה מסודרת. לסיפור הוכנס עו"ד אוסמה סעדי, קרובו של אחמד טיבי, ובאוויר ריחפה המילה בג"ץ. ככה? לפני כחודש פשטה המשטרה על בית אחיו של עבדאללה, אדהם, בן 16. הסיבה: מידע מודיעיני שחייב חיפוש פולשני אחר אמל"ח. הפרצוף של אחד מהשוטרים שהסתובבו בבית היה מוכר. זה היה הבלש שלחץ על ההדק ובאותה יד ממש לחץ את ידי המשפחה בתחנת הראל. עכשיו הוא בבית אחיו של ההרוג, הופך מזרנים ואפילו חותם בשמו על צו החיפוש.
ייתכן שהחשדות בדבר אמל"ח היו סבירים, ייתכן שהיה מקום לחיפוש, ייתכן שהמשפחה אינה טלית שכולה תכלת, אבל כל זה נראה בדיוק כמו מה שאתם חושבים: תרגיל מאפיונרי שנועד ללחוץ על המשפחה לרדת מן התביעה לחקור את מות יקירה. עו"ד סעדי התקשר לגיסו, אחמד טיבי, זה בירר במשטרה ושם אמרו לו - נכון, הבלש היורה אכן השתתף בחיפוש, מח"ש עדיין לא הגיעה לשום מסקנה בעניינו ואין לנו עם זה שום בעיה. ח"כ נחמן שי נכנס בעובי הקורה שניצבת בין עיני השוטרים לחוק ושיגר לשר הפנים מכתב תמיהה. גם הוא לא זכה לתשובה של ממש. השר שהיה אמור להיות מודע לעניין גם באמצעות עורך הדין הולנדר לא טרח להשיב, והשאלה מדוע לחיפושים נשלח דווקא הבלש היורה צפה ועומדת כיום ללא תשובה של ממש.
# # #
בכלל, העניין של יד רוחצת יד הוא כנראה נוהל קבוע במשטרה. אותה בן מרדכי, מפקדת תחנת הראל, מונתה להיות חברה בוועדה שחוקרת את אירועי יום הגאווה שבו רצח ישי שליסל את שירה בנקי ופצע חמישה. המינוי החזיק יום־יומיים עד שהתברר שבן מרדכי אמורה לחקור ולהחליט בעניינו של מפקד המחוז שהוא מפקדה הישיר, והיא סולקה משם אחר כבוד.
בצד אלימות פרועה (לא רק ערבים, גם יוצאי אתיופיה וחרדים חוטפים, וכמובן אותם נערים בעמונה לפני עשר שנים) - מה שמאפיין את משטרת ישראל הוא בעיקר אירועים סדרתיים שאזרחים נחשפים אליהם. הסתופפות שוטרים בכירים בחצרות רבנים בלא שיבינו שפעילותם קשורה למאגיה תמורת תשלום, שלא לדבר על הטרדות מיניות, על העלמת מס ועל הלבנת כספים - כולם עניינים המחייבים חקירה פלילית.
ואם אלימות שוטרים היא עוד אלימות מזרח־תיכונית, אזי כפי שאמר תת־ניצב מאיר בוקובזה, שהשתחרר לא מכבר מן המשטרה: "המאפיה הסיציליאנית זה ישיבת אור שמח בהשוואה למה שקורה במשטרת ישראל".