הרשת החברתית: מינוי הירש למפכ"ל נועד לספק את מנת הפופוליזם

איזה מין אדם הוא השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן? לי הוא נראה פורמליסט, שכלתני ומרוחק, אבל האמת, איני מכיר אותו כלל.

אם כך, מה זה אומר על אדם, שאחרי יותר מ־20 שנה ברמות הכי גבוהות של הפוליטיקה הישראלית, איני מכיר אותו כלל? 
 

שנים של הליכה בין הטיפות ובין כינוסי מרכז הליכוד, באצטלה של הבטחה מטאורית בלתי ממומשת, הסתיימו השבוע במטח תקשורתי צונן וזועם, עם המינוי ההזוי שהביא ללשכת המפקח הכללי של משטרת ישראל. גל הירש, האומלל, מתחיל לעבור עכשיו מה שלא עבר בכל ימי הפוסט־טראומה שלו אחרי מלחמת לבנון השנייה.

האם תהליך הטיהור המואץ של תת־אלוף במילואים גל הירש, שאליו נחשפנו בשבועות האחרונים בלי לשים לב כמעט, הוא חלק מתוכנית סודית של השר והקצין האיכותי, שנועדה לטהר את שמו של הירש כדי להכשיר את המינוי הפופוליסטי על ידי ארדן המתמהמה?

קשה לקבוע עדיין, אבל אם אכן מישהו דובב את השופט בדימוס אליהו וינוגרד והשפיע על הרמטכ"לים דן חלוץ וגדי איזנקוט לשנות ב־180 מעלות את דעותיהם השליליות האותנטיות על הירש משנת 2006, הרי יש כאן מעשה שגובל בפלילים לכאורה. לידיעת המפכ"ל הנכנס: קוראים לזה שיבוש הליכי מכרז לכאורה.

בשילוב חד־פעמי נדיר, מיד לאחר ההודעה של ארדן ביום שלישי בערב, כל הפרשנים המקצועיים אימצו את חוות הדעת המקוריות של וינוגרד והאלוף דורון אלמוג. מתברר שזיכרוננו אינו קצר, וכולם יצאו חוצץ נגד מינוי הירש, אשר הוגדר בשלל כותרות קוטלות ושנונות. הקקופוניה המסורתית של "התשקורת הסמולנית" זכתה בהתאמה לתגובה הספונטנית המסורתית של האנשים "הפשוטים" מהימין, שלא מבינים מה רוצים מגיבור המלחמה שלהם: "השוטרים המושחתים בלחץ כי הביאו מישהו שיעשה להם סדר".

דומה כי על הגל הפופוליסטי הזה בדיוק הימר ארדן מלכתחילה. לראש הממשלה תהיה סוף־סוף משטרה מוחלשת, ואילו ההמונים ימחאו לו כפיים על שיקום גיבור מלחמת לבנון השנייה. 

עד כמה הציבור הרחב אינו מכיר לעומקה את הרשת החברתית (נטוורקינג) של השר גלעד ארדן - יכול ללמד הסיפור הבא שמתחיל באירועי הימים האחרונים ומסתיים בהמון סימני שאלה.

לצורך תמיכה במינוי של הירש בתקשורת נמצאו בקושי שניים או שלושה קצינים בכירים לשעבר, שדילגו מאולפן לאולפן בלי שאף אחד יתהה על קנקנם. הבולט שבהם הוא ניצב בדימוס דן רונן, מפקד מחוז הצפון של המשטרה במלחמת לבנון השנייה, ומי שבתקופתו ארגון הפשע של מיכאל מור הילך אימים על שוטרי תחנת נהריה (פרשת "השוטרים הנוקמים").

זמן קצר לאחר המלחמה עזב ניצב רונן את המשטרה במפתיע כדי להתמנות למנכ"ל חברת האבטחה חא"ש של איש העסקים צביקה בן שבת מאשקלון. עד לבואו של רונן הייתה חא"ש חברת שמירה קטנה יחסית ומעורבת בהקשרים פליליים אלה ואחרים. למשל, מתן שירותי אבטחה לראש ארגון הפשע העולה אז, שלום דומרני, לרבות התקנה וחיבור של מצלמות האבטחה בווילה שלו למוקד החברה; חקירה פלילית בחשד לאיומים, תקיפה ואף ירי על עובדים שהעזו לעתור לבית משפט בדרישה לקבל זכויות סוציאליות בשכרם; השתלטות על נכס ציבורי במרכז אשקלון, שבו שוכנים עד היום משרדי החברה, בניגוד לחוות הדעת של היועץ המשפטי לעירייה, שדרש לפנות את המבנה.

ניצב דן רונן עזב את המשטרה בשיאו כדי לקדם את פעילותה של חא"ש ובעיקר כדי להלבין את תדמיתה, ועשה זאת בהצלחה גדולה. חברת חא"ש תחת ניהולו שינתה את פניה מחברה פרובינציאלית מפוקפקת, כאמור, לחברה ארצית מצליחה ויוקרתית. החברה אף החלה לארח את הכנסים השנתיים של חברות האבטחה, וזכתה להשתתפותם של ניצבים ובכירי אגפי האבטחה והמבצעים במשטרה. גם בעיתונות המקומית והארצית התמסרו למערך יחסי הציבור של החברה, אף שממצאי התחקיר שפרסמתי ב־2007 בעיתון "הארץ" על החברה וקשריה המפוקפקים בעולם התחתון ובמשטרה, היו מוכרים להם היטב.

בחסות חופש העיסוק ושלטון החוק הפכה חא"ש לחברת השמירה והאבטחה הגדולה בישראל, עד כדי כך שהחברה כבר מרשה לעצמה להתעלם מאותם כנסים שנתיים גדולים של חברות האבטחה, שהיו עד לאחרונה מטה לחמה. כמו למשל היעדרותה הצורמת של החברה מ"כנס עולם האבטחה", שנערך בחודש מאי האחרון במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ועסק בגבולות ההפרטה של שירותי המשטרה. בהקשר זה נראה כי מעמדה החזק מאפשר לחברה גם להתעלם מהביקורת של מפקד אגף המבצעים במטה הארצי, ניצב אהרון אקסול, שיצא בכנס האחרון נגד התופעה החדשה: "חברת אבטחה פרטית שהקימה למעשה משטרה פרטית ברחובות ישראל".

ניצב אקסול התכוון ליחידות הסיירים של חא"ש. כמה עשרות מאבטחים לבושי מדים שחורים ומגפיים, רכובים על אופנועים אימתניים, חגורים באמצעי קשר, אקדחים, אלות תקיפה ואזיקים, שמדלגים בין סניפי בנקים לסניפי דואר ממש כמו שוטרים, בניסיון למנוע את תופעת שודדי הפתקים.

חא"ש מספקת כיום שירותי חקירות ומשטרה פרטיים מהסוג הזה לחברות הגדולות במשק ובהן בנק הפועלים על כל סניפיו, החברה לישראל של עידן עופר מים המלח ועד בתי זיקוק שבחיפה. אפילו עמוס לוזון גייס את חא"ש לשמור על אתרי הבנייה הגדולים שלו במלאבס והסביבה, וכמאמצים של הבייבי המשפחתי, קבוצת הכדורגל מכבי פתח תקווה.

ככל שצמחה חא"ש התייתרה למעשה עבודתו השוטפת של דן רונן, והוא מונה לנשיא קבוצת העסקים של בן שבת, שהחל לשלב בעסקיו המשגשגים גם תיירות ונדל"ן. למשל, תוכנית לבנייה של מלון סוויטות על מצוק טבעי בחוף אשקלון בניגוד לעמדת הגופים הירוקים ולעמדתו של יורם שפר, מחזיק תיק איכות הסביבה בעירייה וזוכה פרס "הגלובוס הירוק" לשנת 2011. 

השר גלעד ארדן. צילום: המשרד לביטחון פנים
 

לצורך קידום האישורים להקמת הפרויקט גייסה חברת חא"ש את עו"ד אבינועם ארדן מאשקלון, אביו של השר להגנת הסביבה דאז, גלעד ארדן. בהמשך ארדן, בתפקידו כשר להגנת העורף, גייס את נשיא חא"ש דן רונן לתפקיד מנכ"ל המשרד. אבירי איכות הסביבה ויורם שפר מאשקלון, עם העיתונות המקומית בעיר, ניסו בכוחותיהם הדלים להיאבק בפרויקט הסוויטות, לשווא.

האם בזכות ההיכרות המקצועית עם עו"ד אבינועם ארדן מונה דן רונן למנכ"ל המשרד להגנת העורף בקדנציה הקצרה של הבן גלעד ארדן במשרד, שנסגר בשנת 2014  אחרי שנת פעילות אחת בלבד, עקב היחסים הנרגנים עם שר הביטחון בוגי יעלון? האם בזכות הקליקה האשקלונית מוזכר כעת שמו של רונן גם כמועמד מוביל לתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, עוד מינוי צפוי ומסקרן של השר ארדן? ומה יהיה אז עם יחידת הסיירים של חברת חא"ש, שאנשיה פועלים ברחובות ישראל בניגוד לעמדתה המקצועית של המשטרה?

ועוד שאלה, אקטואלית: האם בגלל קשר האליטות האשקלוניות שנפרש כאן בקצרה, דן רונן, ניצב בדימוס ויזם פעיל, יוצא מגדרו כדי ללמד סנגוריה על מקצוענותו של תא"ל גל הירש, ש"אותו אני מכיר היטב ממלחמת לבנון השנייה", ולהגן על "המינוי האמיץ של השר גלעד ארדן", מקורבו? רונן, מתברר, מקדש את חופש העיסוק ואת חופש הביטוי. גם אנחנו. 

את תגובתו של דן רונן לא היה אפשר לקבל.

עוד לפני ההגנה על חופש העיסוק והביטוי יש להכות על חטא, שכחלק מהעיתונות החוקרת בישראל לא השכלנו לחקור את הסיפור מאחורי אישורי תוכניות הבנייה למלון על המצוק הטבעי באשקלון, ואת הקשרים בין חא"ש של בן שבת ודן רונן לבין אבינועם וגלעד ארדן, בדיוק כפי שלא זיהינו את המינוי המתבשל של גל הירש.

מאז פרש מצה"ל הקים הירש את החברה לייעוץ ביטחוני, דיפנסיב שילד, שסייעה לצבא גיאורגיה במלחמה נגד רוסיה. נוסף לאלוף ישראל זיו, אשר שמו פורסם השבוע, לפי פרסומים נוספים שותף אחר שלו בחברה הוא חברו הטוב מסיירת שלדג, יניב אדם, בנו של אחד ממייסדי הימ"מ שמואל אדם ואביו של הזמר עומר אדם, שהדוד שלו הוא אלוף צה"ל המנוח יקותיאל אדם ובן דודו הוא מפקד פיקוד הצפון במלחמת לבנון השנייה, אלוף אודי אדם, מפקדו הישיר של גל הירש. 

גל הירש הוא בן בית במשפחת אדם המורחבת, המתגוררת במושב משמר השבעה בשפלה. האחוזה המשפחתית הייתה בעבר מרכז אירוח למסיבות ענק בהשתתפות בכירי המשק וחברים. בשנת 2006 הסתיימה החגיגה, זמנית, עקב כתבת תחקיר של העיתונאית אורלי וילנאי בתוכנית "עובדה", שבה נחשף כי עובדים של חברת אבטחה פרטית שהייתה קבלנית של חברת החשמל ביצעו בחצר המשפחה עבודות פרטיות בהיקפים של מאות אלפי שקלים עבור אבי המשפחה, שמואל אדם, שהיה אז סמנכ"ל לוגיסטיקה בחברת החשמל. 

ממצאי התחקיר הועברו למשטרה שפתחה בחקירה פלילית, ואדם פרש מחברת החשמל זמן מה לאחר מכן. הנה כי כן, לא כל הנוצץ זהב בנטוורקינג החברתי־ביטחוני של גל הירש.

מהו צמד מילות הקסם, "תרבות ארגונית", שהשר ארדן מדלג איתו השבוע מאולפן "נחשב" אחד לאחר, עד כדי כך שירון לונדון העיר לו בציניות מתנשאת "תסלח לי, אבל אתה מדבר איתנו בכותרות". 

צודק השר, ירון. אחד האמצעים להתמודדות עם מצבים משבריים כמו זה שמשטרת ישראל נתונה בו הוא שינוי כמובן. בבתי הספר לניהול מלמדים שהשינוי מתבצע בשלושה מרכיבים חופפים ומעצבנים: מבנה, תהליכים, תרבות.

בפרקטיקה, השינוי מתחיל במבנה הארגון, מה שמייצר תהליכים חדשים ואת השאיפה להטמיע בהם את השינוי בתרבות הארגונית. ובמקרה של משטרת ישראל: שוטרים יותר חרוצים, מלומדים, אדיבים, מסורים, ניצבים מרוסנים (מסורסים אם תרצו), שוטרות משקיעניות יותר, פחות חרמניות ותככניות. בסדר, אופורטוניסטיות, אבל אנא במידה, בנות.

בחלומות של גלעד ארדן, השינוי שגל הירש יביא לו מתחיל הפוך, מלמעלה, מהתרבות הארגונית כאמור. משמע, מיד אחרי מאה ימי החסד נקבל כאן שוטרים אדיבים, ניצבים מרוסנים, שוטרות משקיעניות יותר ואופורטוניסטיות פחות. או אז ישנה המפכ"ל את תהליכי העבודה ויתפנה לשינוי במבנה השמרני הקלוקל. בחלומות, כאמור, כי מבנה ותהליכים אפשר אולי לשנות בכפייה, אבל תרבות בטוח שלא. שינוי תרבותי הוא תהליך נרכש ונלמד שזקוק לזמן. אז קודם נתחיל במרכז הליכוד, כבוד השר, ורק אחר כך נבקש ליישם אותו גם במשטרה.

בינתיים גורמי ההתנגדות לשינוי באשר הוא כבר בועטים: הפנסיונרים הבכירים מתקשים לעכל אותו ויתרת הניצבים הפעילים מסרבים לשמוע ממנו. הדוברים הרשמיים מתכחשים למצב המשברי הקיים ומחלקת המחקר שובתת, חופשת, כדי שלא תידרש חלילה לחבר דוחות אמת בזמן אמת. באגף התכנון כבר נערכים לקרבות הקיצוצים עם היריבים מהמדור למשאבי אנוש שבקומה העליונה, שם מתכוננים לגל פיטורים של בני ה־40 ומעלה, כי הרי ידוע שצעירים מסתגלים לשינוי טוב יותר, ואם כבר, אז רצוי שיהיו המשכילים ביותר מתוך החומר האנושי הקיים.

לפי כל הסימנים, הירש בחסות ארדן יבחר בטקטיקה של שינוי מהיר ובכפייה, ניהול יזמותי פוסט־מודרני: קיצוץ, התייעלות ושיפור בתוצאות. נחיה ונראה.

אפרופו תרבות ארגונית במשרד לביטחון הפנים, מה תאמרו על הכוונה לסגור את הרשות למלחמה בסמים? על בסיס טעות גנרית של ממשלות ישראל לדורותיהן, מינו תמיד לניהול הרשות אנשים מהצבא ומהמשטרה, "קרובי משפחה" או פוליטיקאים חסרי תעסוקה והעיקר, נעדרי רקע מקצועי בתחום החשוב כל כך. הנה כי כן, מינוי מקצועי הופך למינוי פוליטי וכך מותר לחשוב אפילו על סגירה של הגוף היחיד במדינה שחיפש ומצא פתרונות למכורים ולחומרים שהורסים כל חלקה טובה.

ועדת פקידים ביוזמת המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון הפנים חיפשה מקורות תקציביים ויזמה רעיון לסגירת הרשות, מהלך שזכה לכותרות עוד לפני שהוועדה התכנסה לקבל החלטה. כאשר ראשי הרשות החזירו מלחמה, בטענה שהוועדה אינה מוסמכת לקפד את ראשם, נערי בט"פ ניסו לפתות את נערי האוצר בחיסול הרשות הטורדנית במסגרת חוק ההסדרים הידוע לשמצה - הממשלה והכנסת רשאיות לבטל את חוק הרשות למלחמה בסמים - אבל זה כבר הרבה יותר מסובך.

מנגד, קמפיין הלגליזציה (המבורך) של ח"כ תמר זנדברג מנסה להשתלט על החקיקה משמאל דווקא, גם במחיר מחיקת הרשות "הארכאית" שנקלעה למצוקה. אם אפשר אז נגלגל על הדרך עוד ספין מגדרי להט"בי קטנטן במסלול התחבורה הציבורי המדובר של נציגת מרצ לראשות עיריית תל אביב - סקס, סמים ושלטון.