"תחומין” ו”עירובין” הם שניים מעשרות מושגים המתוארים בספרות היהודית התלמודית העתיקה בת כ־2,000 שנה, ועדיין אברכים חרדים רבים ספונים מעל הספרים ושבים ועוסקים בהם גם כיום.
אינני באה להעשיר את עולם הקוראים במושגים מהמסורת היהודית, אך בכוחה של הדוגמה להדגיש את הבעיה ואת הפוטנציאל האדיר שבפתרונה.
אינני באה להעשיר את עולם הקוראים במושגים מהמסורת היהודית, אך בכוחה של הדוגמה להדגיש את הבעיה ואת הפוטנציאל האדיר שבפתרונה.
נושא השתלבות המגזר החרדי בעבודה, בצבא ובחברה נדון רבות. גורמים פוליטיים משני הצדדים גוזרים דיווידנדים מעיסוק בנושא. עם זאת, סוגיית שילוב החרדים באקדמיה עולה לכותרות מעט פחות. הסיבה נעוצה בעובדה שבאחרונה חלה מהפכה שקטה בנושא, כשיותר ויותר חרדים חובשים את ספסלי האקדמיה לצד ספסלי בית המדרש.
אולם נדמה שאחד המקצועות החשובים ביותר לעתיד המדינה נותר מחוץ למהפכה. יש שיקראו לזה “הדרת הנדסה”. בעוד חרדים רבים פוקדים את הפקולטות למשפטים ולמדעי החברה, הם נעדרים כמעט לחלוטין מלימודי ההנדסה והמדעים המתקדמים. לפי נתוני מוסד שמואל נאמן מינואר 2013, רק כ־250־300 חרדים מסיימים לימודי תואר ראשון במקצועות טכנולוגיים.
מצב עתיד עולם ההנדסה וההייטק בישראל בכי רע. מדי שנה פחות ופחות סטודנטים לומדים לימודי הנדסה ומדעים מתקדמים באקדמיה, ומספר המהנדסים הפוטנציאליים מצטמצם. יתרה מזו, מעט תלמידי תיכון בישראל לומדים או ניגשים לבגרויות במדעים מדויקים, דבר שלפי הנתונים והסקרים יביא לקריסה במערך המהנדסים והיזמים הישראלים בתחומי הטכנולוגיה, המדע, ההייטק והביטחון.
בעוד כמה שנים, בעת שהילת ההנדסה הישראלית אמורה להתפוגג, יהווה הציבור החרדי כרבע מאוכלוסיית ישראל. מכאן שזהו אינטרס ברור של כולנו לאפשר לאוכלוסייה זו להפוך לגורם משכיל ויצרני בכל תחום.
מדובר במצב שבו כולם מנצחים: עבור הכלכלה הישראלית, המבוססת על חברות טכנולוגיות; עבור החברה הישראלית, שחייבת לשלב את החרדים בלימודים ובתעסוקה; ועבור המהנדסים החרדים, שמשכורתם תהיה הרבה מעבר לממוצע, כך שתתאים לכלכל משפחה ברוכת ילדים. הדבר נכון גם לגבי הנשים החרדיות שיוצאות לעבודה, אך בעיקר בתחום חינוך.
בחודשים האחרונים התמודד בג”ץ עם עתירה המבקשת למנוע שילוב חרדים באקדמיה, במסלולים נפרדים ומותאמים. בעתירה מוצגת הדאגה לכאורה לרמה האקדמית שנשחקת בשל הקלות אקדמיות לאוכלוסיות מיוחדות. אם כך, ראוי לשאול את העותרים: מי ערב לנו שהמהנדס ההודי או הפיליפיני שישב לבטח בעוד שנים אחדות בכיסאות הריקים של המהנדסים הישראלים אכן הוכשר ברמה סבירה באקדמיה, אם בכלל? והאם במדינות שבהן הפיקוח רופף יותר לא עשו עבורם קיצורי דרך?
יש למצוא את שביל הזהב שבין הקפדה על רמה אקדמית נדרשת, ועדיין כזו המכילה ומקבלת אורח חיים שונה. הרי אין זה חשוב אם אחד ממפתחי “כיפת ברזל” הבאה מתפלל “ותיקין” או שייך לחסידות כזו או אחרת. נקודת המבחן צריכה להיות תרומתו לחברה ותו לא.
אצלנו, בעזריאלי מכללה להנדסה, ניתן למצוא דוגמה חיה ומופלאה להוויה המייצגת את המיקרוקוסמוס שעליו אני מדברת, האופייני גם לעיר ירושלים. סטודנטים מכל המגזרים לומדים ומתדיינים יחדיו בהרמוניה ועושים זאת תוך התמודדות משותפת עם הקשיים והאתגרים הרבים המזמנים לרוב לימודי ההנדסה.
מכאן אני קוראת למעסיקים בחברות הטכנולוגיות וההייטק המובילות: שלבו מהנדסים חרדים. למדו את דרכם, וודאי תצאו נשכרים מכך שתזכו בעובדים איכותיים, מסורים ונאמנים. החברה הישראלית, מצדה, תצא נשכרת מהפיכתה לבריאה, חזקה ושלמה יותר.
הכותבת היא מנכ"לית וסגנית נשיא “עזריאלי מכללה להנדסה"