בחזיתה של תחנת הרכבת קלטי, הגדולה והחשובה מבין תחנות הרכבת שבעיר בודפשט, ניצב פסלו המרשים של האחראי לכמה מן החידושים החשובים ביותר במנוע הקיטור וממציא הקיטור המודרני, ג'יימס ואט, לצד פסלו של מי שנודע כ"אבי מסילות הברזל", ג'ורג' סטיבנסון.
בימים האחרונים כמו מביטים השניים בשלווה ובקול דממה דקה על המתרחש בתחנת הרכבת, שחלק ממרכיביה עוצבו בהשראתם, ועל התכונה החריגה והלא שגרתית בסביבתה. לו ידעו על המהומה המתרחשת, וזאת שכבר התרחשה ברחבי אירופה נוכח המצאותיהם, ספק אם היו שומרים השניים על שלוותם הסטואית.
אלא שמלבד הפסלים הדוממים גם כך, נראה כי גם העיר בודפשט אינה יוצאת מגדרה. דומה כי התושבים מצליחים לשמור על איפוק ושלווה, ומשדרים עסקים כרגיל. חלק מהם, באופן מובן, חושש מאפקט הגירה מצטבר שעלול לשנות את חוקי המשחק בהונגריה, ובאירופה בכלל, בעוד שחלק אחר מעדיף להתעסק בענייניו הוא, ומקפיד לשמור על ארשת פנים אדישה.
מי שכמובן רגיש יותר למתרחש הם היהודים, אותו נצר לניצולי השואה, שלא יכולים שלא להיזכר בתמונות הנוראיות שהתרחשו במלחמת העולם השנייה, בין היתר, גם על אדמתה של הונגריה. את האווירה הייחודית הזאת ניתן להרגיש גם ברחובות, בעיקר כשנתקלים ביהודים מקומיים, ובישראלים המטיילים או לומדים בעיר.
"יש משהו במראה האנשים בתחנות הרכבת שיושב על עצב רגיש בקרב יהודים בגולה", מספרת לי בעברית קולחת יהודיה מקומית בשנות ה-40 לחייה, שגרה במרכז בודפשט. "זה בכלל לא משנה שחלק מהאנשים האלה הגיעו ממדינות שאולי נמצאות ביחסים בעייתיים עם ישראל, או עם יהודים בכלל. במצבים מסוג זה צריך להשתחרר מתוך התבניות האלה, ולהתייחס אל המשבר בצורה ההומנית ביותר", מספרת אותה אישה.
לכן, אין זה פלא כי הקולות העיקריים הנשמעים מפיהם של ישראלים שונים ברחבי העיר - הם קולות האמפתיה והעזרה ההדדית, אשר מציינים שוב ושוב את כוונותיהם לנסות ולהגיע למוקדים השונים בהם נמצאים ריכוזי המהגרים, על מנת לסייע להם בכל אשר ניתן.
נוכח המתרחש כעת בהונגריה - ואט, סטיבנסון וכן תושבים נוספים במדינה ימשיכו במבטיהם השלווים, אולם מי שסביר שיפעלו כדי לסייע במעט אשר ניתן - הם דווקא מי שחוו משברים מסוג זה על בשרם. זהו אינו רק הצורך הפנימי שלנו, זוהי במידה מסוימת גם אחריותינו.