התקווה להחליף את נתניהו - דווקא מכיוון אובמה

השאלה היא למה זה לא קרה והתשובה היא - כך פועל מנגנון פחד ושיסוי על ציבור מבוהל וחסר דעה. זה כל הסיפור. 
 

"מנהיג" בכלל הוא מושג חמקמק. יצחק שמיר היה הפקיד הכי אפור והכי עצי ביקום. שמיר לא נאם, הוא היה יורה חצצי סטקטו. זמזום קבוע של כוורת חנפים הפך אותו ל"מנהיג". ליאיר לפיד יש יובלות של נפח תקשורתי ומניירות של בוגר בית ספר למשחק, ואלה הפכו אותו לסטנדאפיסט הכי משכנע בשכונה, חרף אפסותו המוכחת.

תנו לבוז'י שיירה עם סירנות וחבורת מאבטחים ותראו איך ההתרסה הילדותית משהו הופכת לחינניות כובשת, או אפילו להצלפה של מיתר פלדה. אלה הם נפלאות סמלי השררה. תן לכל איש ציבור מנגנון שיפמפם את גדולתו ובולטות תקשורתית מתוסרטת - ותוך כמה חודשים הוא יחרוג משורת המקהלה ויהפוך לזמר השנה. וזה בכלל לא משנה אם הרעשים שאתם שומעים הם עצמות השלדים שמשקשקות בארון שלו. 

הבעיה האמיתית היא כאמור לא ה"מנהיג", אלא אותו חלק מן הציבור שמוחו שטוף, דעתו מבולבלת והוא קונה את הפירות המורעלים שמוכרים נתניהו ומרעיו. 
 

לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, טפו טפו טפו, בהנחה שאין בסביבה מישהו שעשוי להחליף את נתניהו, ובשום ימ"ח אי שם אין כרגע חלפים לחלקים הבעייתיים של העם, לא נותר לנו אלא לסמוך על אבינו שבבית הלבן ולקוות שבסתיו הקרוב יסיר אובמה את הווטו האמריקאי במועצת הביטחון על הכרזת הרשות הפלסטינית כעל מדינה עצמאית. משם תתגלגל ההחלטה לעצרת האו"ם ותאפשר הכרה פורמלית במדינה הפלסטינית. 
 

מכאן ואילך הדרך פתוחה להגשמת חזון נתניהו כפי שנוסח בבר אילן ביולי 2009: "אנחנו לא רוצים למשול בפלסטינים, לא לנהל את חייהם ולא לכפות עליהם את הדגל שלנו או את התרבות שלנו. בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה, בשכנות טובה ובכבוד הדדי. לכל אחד הדגל שלו, ההמנון שלו והשלטון שלו. ואיש מהם אינו מאיים על הביטחון ועל הקיום של שכנו...".
 

זה האיש, דרך אגב, שמחקר האו"ם קבע שהממשלות בראשותו הרסו כאלף בתים פלסטיניים בממוצע שנתי, פי שניים מממשלות שרון ואולמרט ופי שלושה מברק (כל מומחה סביר יסביר שנזק ההרס גדול מתועלתו). וזה האיש שהסביר השבוע ל"נשים עושות שלום" כי הוא "מוכן לנסוע מיד לאבו מאזן כדי לדון בהסדרים שיקדמו את חזון שתי המדינות". 
 

נתניהו אולי איננו מנהיג כפי שמסכימים כל אלו שעבדו איתו, אבל מעולם לא היה לימין הישראלי מתעתע מוכשר ממנו. זהו הודיני של 30 המנדטים שבמו פיו והשתלחותו יצר את האירוע המשפיע של השנה: הקמת ממשלת ראשי החץ הרעילים של החרדים, המתנחלים והמשת"פים החילונים שלהם.

ביניהם שרת תרבות סרת טעם, שר חינוך שמחנך ל"יש אמת אחת בלבד!", שר חקלאות שאדמותיו וחקלאיו הם מזרחה מהקו הירוק, שרת משפטים שעוסקת בחקיקה שתגביל את בג"ץ (וחבר סיעתה שמעלה דחפור על בג"ץ), שר פנים שגוזר תחום מושב וכלא על פליטים, מהגרים, מסתנני עבודה - או בשמם האמיתי בני אנוש, וסגנו שמבהיר לחברת הכנסת חנין זועבי מהו מעמדה: "אנחנו עושים לכם טובה שאתם יושבים כאן", ושר לענייני ירושלים שמצהיר כי הפתרון לבעיות הביטחון בירושלים הוא "מדיניות ביטחון נחושה הרבה יותר" ו"החלפת ספרי הלימוד של הפלסטינים בספרי לימוד של משרד החינוך הישראלי" (בחיי, זו תביעתו בפנייתו של השר זאב אלקין למשרד החינוך), ויש גם שר תקשורת שסותם פיות עיתונאים וכולם יחד מתחרים ביניהם בשאלה מי יכרסם נתח נוסף בגווייה המדממת של הדמוקרטיה הישראלית ובהשחרת פני ישראל בעולם. 
 

השבוע האחרון של שנת תשע"ה עמד בסימן זעזוע גלובלי. תמונת ילד טובע שנסחף לחוף הייתה הטריגר לתחושת האי נוחות של האירופאים, שגם למנהיגיהם יש אחריות - הן על הפעוט שטבע, הן למרחץ הדמים המזרח תיכוני והן לנחיל האנושי הרמוס שצובא על דלתות אירופה. עשרות אלפים באוסטריה, בגרמניה ובשוודיה יצאו מגדרם כדי לעזור לפליטי השואה המזרח תיכונית הנוכחית.

ראשי מדינות כמו גרמניה, אוסטריה ושוודיה מבינים - נכון יותר מבינות, במקרה מרקל היא מובילת היוזמה - שהם חייבים להיערך כדי לטפל ב"בעיית ההגירה" באורח אנושי, גם אם זה פוגע בשלאף שטונדה שלהן. 
 

ממשלת ישראל הנוכחית, זו שמייצגת (כביכול) קהילה שנדרסה בנסיבות דומות, נוהגת בפליטי העולם השלישי בתחומה כמו אחרונת המפלגות הפשיסטיות באירופה, וכמו כל הנהגה שבונה על פרנויה גזענית של ציבור חשוך. מה שהופך את המשך קיומה של הממשלה הזאת לטרגדיה לאומית. 
 

האירוע החשוב השני של השנה שחלפה הוא התפוגגות האיום האיראני. אין ספק שהתעתוע הזה עוד ייחקר ויילמד בפקולטות למדעי המדינה ובבתי הספר לשיווק ופרסום. לא ברור איך הצליחו דוברי הימין, שוטיו או משוטיו, להעלים עובדות גלויות, לברוא מציאות בדויה, לעקוף הערכות מודיעין מהימנות ולגרום לציבור לקנות מידע כוזב. החלק המרגיז הוא שהמידע האמיתי עמד לרשות כל מי שהיה מעורב בנושא, ובעצם לרשות כל מי שיצא מהקופסה וויתר על התיווך של פוליטיקאים, ביטחוניסטים, עיתונאים ואקדמאים שטמנו ראש בחולות הנודדים שייצרה מכונת התעמולה מבית נתניהו את שלדון ("לתקוף") אדלסון.  
 

האמת ידועה לכל מי שעוסק ברצינות בנושא האיראני זה שנים. מאז 2001 העריכו האמריקאים כי איראן עוסקת בפיתוח, אלא שב־2007 הם קבעו שאפשר לקבוע בדרגת ביטחון גבוהה שהתוכנית הופסקה. ההערכה הזאת (הפתעה!!!) לא השתנתה מאז ועד היום והיא אושררה מדי שנה. צריך להבין: הערכת המודיעין האמריקאית בנויה על איסוף ממצאים מ־16 סוכנויות מודיעין והיא הבסיס למדיניות האמריקאית. 
 

כאשר ג'יימס קלאפר, ראש ה־NIE (ראש כל הסוכנויות) אומר לאובמה "זו הערכתי", הנשיא מחויב לה. וכך פועל אובמה מאז נבחר ב־2008. ב־8 בנובמבר 2011 פורסם דוח סבא"א, והמרכיב המאיים שבו היה כי איראן ניהלה בעבר "ממד צבאי אפשרי". בדיקות חוזרות של סוכנויות המודיעין האמריקאיות העלו שהדוח אלארמיסטי. במקביל, כדי לדחוק את איראן לעבר הסכם מפורש שבו תתחייב לא לפתח נשק גרעיני, חתם אובמה ב־31 בדצמבר 2011 על חוקי סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן. הוא לא זקוק ל"סיוע" של נתניהו, משום שמדיניות ארה"ב בכל הנוגע לתפוצת נשק גרעיני מחייבת סנקציות נגד מדינות שמנסות לייצר פצצה. 
 

בעוד נתניהו מתרוצץ מיוזע, מבוהל ומבהיל, פרסם הבית הלבן באוגוסט 2012 כי "הערכתנו לא השתנתה: איראן לא פועלת לפיתוח נשק גרעיני". לפני כחצי שנה, במסגרת עיסוק בנושא ("ליברל", אפריל 2015) ישבתי עם אהוד ברק בניסיון להבין את פשר המדיניות האיראנית של ממשלת ישראל. הוויכוח על הערכת המודיעין האמריקאי הידרדר מהר ל"הם לא אמרו את זה", "הם כן אמרו את זה", "הם לא", "הם כן" וכו' וכו'. וכן, ברק טען שהתכוון לתקוף באיראן. ניצלנו. 
 

המתקפה המילולית על איראן של נתניהו, בסיוע דיסאינפורמציה, הייתה גדושה באפקטים, בבלונים מודיעיניים ובברווזים תקשורתיים. ה־CIA הפיץ פעם שרטוטים מזויפים על הכנות איראניות כביכול לבניית ראש חץ גרעיני. המוסד "מצא" אותם (ג'יימס רוזן, "ניו יורק טיימס", מבצע "מרלין"). "תפסנו אותם על חם!", געשו הפתאים שאכלו את הקונספירציה הסיבובית הזאת, והטיסו את החומר לאמריקאים בלא לדעת שאמריקאים הם שזייפו את השרטוטים. 
 

ג'ון בולטון, שגריר ארה"ב באו"ם, הוא חבר בחבורת השמרנים הרפובליקנים (נתניהו נחשב שם כסייען יעיל ומגויס של אדלסון), מיסודם של דונלד רמספלד שר ההגנה לשעבר, ודיק צ'ייני סגן הנשיא לשעבר. שני אלה הם יוזמי הפיאסקו של בוש הבן בעיראק, שאת תוצאותיו אוכלים כיום אזרחי המזרח התיכון והעולם כולו. יום אחד מקבל אותו בולטון "מגורם שאיננו אמריקאי" שרטוטים איראניים כאילו אותנטיים שעוסקים בתוכניות לטילים בעלי ראשי קרב גרעיניים. בעולם מהומה, בישראל חגיגה. 
 

על פי ה־BND, שירות המודיעין הגרמני, החומר המרשיע צף מתוך לפטופ מסתורי שנחת בסבא"א. הגרמנים העריכו שהחומר הגיע מהמוסד דרך המוג'הידין חאלק, קבוצה אנטי־איראנית שהיו לה קשרים עם המוסד (חילוץ יהודים מאיראן באמצעות מבריחי גבול). בתרועת קרב מעביר בולטון את החומרים לסבא"א. בראדעי וצוותו המהמו באדיבות איזה "הממ... מעניין מאוד" כזה, אבל לא קנו. תגובת ישראל: מצרי אנטישמי. וכן הלאה וכן הלאה, תעתועים ששירתו מנגנון הפחדה לצורכי ליכוד העם סביב המנהיג שיציל ויושיע.  
 

הכל תוהים היום כיצד ניהל נתניהו מאבק מאסף חסר סיכוי מול הסכם טוב ויעיל שסוגר את האופציה הגרעינית האיראנית. לא ברור על מה התהייה. הסיפור פשוט: האיש שירת את המפלגה הרפובליקנית ואת שלדון אדלסון כחלק בלתי נפרד מקמפיין ליבוי השנאה הפתולוגית כלפי אובמה. המטרה הפוליטית הייתה ועודנה תמיכת יהודי ארה"ב במועמדים הרפובליקנים, הן בבחירות האמצע והן לקראת בחירות 2016. וכמובן (ספקולציה פראית אבל לא נעדרת היגיון), הכנת ה(ק)רקע לפעילות העסקית של נתניהו אם וכאשר, אולי סוף־סוף והלוואי, הוא ייצא מחיינו. 
 

השאלה היא איך עוזרים לנתניהו להגשים את החלום האמריקאי שלו כבר בשנה הבעל"ט. בהנחה שבאין בחירות, והמגרש הפרלמנטרי הוא לא יותר מקטטות ראווה ותככי חדרים אחוריים של פוליטיקאים אצים דחופים ובהולים להציל את אחוריהם - נשארנו עם התקשורת ועם תנועות חוץ־פרלמנטריות. בהנחה שהתקשורת לא תחרוג מעורה למעט התקפות סרק וגיחוכי סטנד־אפ, ובהנחה שמה שמשפיע על הפוליטיקאים והתקשורת הוא נוכחות ציבורית אגרסיבית, נשארות התנועות החוץ־פרלמנטריות כמנוף העיקרי לשינוי פרצופה של המדינה. 
 

סריקה שטחית של השטח מגלה שיש כיום עשרות אם לא מאות התארגנויות של חבורות דומות. כל אלו שהחרדה וגועל הנפש דרבנו אותם להתארגנות סביב רעיון זה או אחר, שהשורה התחתונה שלו היא בואו נשנה את המצב. זהו שלב אחד מעל לקיטורי סלון יום שישי, אבל לא הרבה יותר. כדי שכל ההתארגנויות הללו יבואו לידי ביטוי כוחני שייאלץ את התקשורת לכסות אותם ואת הפוליטיקאים לפחד מהם, חייבים הארגונים לתפקד תחת סוג של ארגון גג שיתאם את פעילותו של כל ארגון בנפרד ואת פעילות כולם יחד. רק כך מכריחים את התקשורת לגבות ואת הפוליטיקאים לשנות. 
 

אקורד הסיום של השנה החולפת ושל הממשלה הנוכחית הוא הפיאסקו במתווה הגז. בקליפת אגוז צפו באחת כל הרעות החולות של ממשלה רעה וחולה שלקחה קרן אור והעבירה אותה דרך מנסרה עכורה של פוליטיקה מתעתעת. והתוצאות בהתאם: הציבור ישלם והמדינה תינזק. וכרגיל, גם כאן, נתניהו, הנער השליח של תאגיד אמריקאי, מרקיד שדים על הקיר: "הסכם הגרעין", נאם בלהט, "יכניס לשוק את איראן שתוריד את מחירי הגז ותקטין את הכנסות ישראל". כל כך שקוף. כל כך מביך. כל כך מביש. ברוכים הבאים לשנה הבאה.