מיום הקמתה נתונה מדינת ישראל באיומים קשים, מגוונים ומצטברים. מדינה מוקפת אויבים שלא משלימים עם זכותה להתקיים, נחשבת עדיין לנטע זר בסביבתה ונאלצת ללחום על חייה או על ביטחון אזרחיה לפחות פעם בעשור.
אזרחי ישראל הם היחידים בעולם המערבי שיכולים למצוא את עצמם תחת מטר של אלפי רקטות בכל רגע נתון. שום דבר בישראל לא מובן מאליו. השקט הביטחוני רעוע, היציבות הכלכלית שבירה, העתיד לוט בערפל. עם ישראל מורכב משבטים שונים, נקרע בין האגפים הפוליטיים, הדתיים, הגזעיים והלאומיים שלו, תמיד רוגש ונרגש, מתקוטט עם עצמו ונסער.
אז איך יכול להיות שהישראלים הם העם האופטימי ביותר בעולם? מדד האופטימיות העולמי ממקם אותנו תמיד באחד המקומות הראשונים. לא מזמן מצאנו את עצמנו במקום הרביעי בעולם בסקר שבדק "איפה הכי טוב לגדל משפחה". אוסטריה ראשונה, פינלנד שנייה, שוודיה שלישית וישראל רביעית. הרבה לפני בריטניה, צרפת, ארה"ב וגרמניה. כן, אנחנו אופטימיים. רק אלוהים יודע למה. גם בסקר שאתם קוראים עכשיו, שערך מכון פאנלס פוליטיק עבור "מעריב", אחרי שהנסקרים קיטרו על המצב הכלכלי והביטחוני ועל הגרעין האיראני ועל ערכי הדמוקרטיה ועל טיפול הממשלה בנושאים השונים, הם נשאלו מה יהיה לדעתם מצבה של מדינת ישראל בעוד עשור, בהשוואה למצבה כיום. ובכן, 13% משוכנעים שהמצב יהיה הרבה יותר טוב, 26% משוכנעים שהמצב יהיה יותר טוב (בסה"כ 39% סבורים שהמצב ישתפר), בעוד שרק 26% טוענים שהמצב יחמיר. בקיצור, יהיה בסדר. זוהי תמצית הישראליות.
השלם גדול מסך חלקיו
כשיורדים לפרטים, מגלים משהו מוזר. הנסקרים נשאלו איך השתנה מצבם בשנה החולפת לעומת שנים קודמות בשלושה תחומים: מצב כלכלי אישי, ביטחון אישי וביטחון כללי. בכל התחומים האלה מדווחים הנסקרים שמצבם החמיר. במצב הכלכלי האישי 35% טוענים שמצבם החמיר לעומת 26% שסבורים שמצבם השתפר. בביטחון האישי שליש מדווחים על החמרה ורק 23% על שיפור. בביטחון הכללי תוצאה דומה (37% החמיר, רק 24% השתפר). ואז, בשאלת הסיכום, נשאלו הנסקרים איך בסך הכל הם מגדירים את מצבם האישי עם סיום שנת תשע"ה. האם הוא טוב יותר או רע יותר יחסית לסיומה של השנה הקודמת? ובכן, הפתעה: 29% ענו שמצבם טוב יותר מאשר בסיום תשע"ד, רק 22% סבורים שמצבם רע יותר (45% אמרו שאין שינוי במצב). אז איך יכול להיות שבמצב הכלכלי, הביטחוני האישי והביטחוני הכללי המצב החמיר, בעוד שבסך הכל המצב השתפר? אין לדעת. התחושה הכללית בישראל לא קשורה, כנראה, לנתונים בשטח. מתברר שהשלם הישראלי גדול יותר מסך חלקיו המסוכסכים.
ביקשנו למפות בסקר את הישראלים על פי יחסם לדת, והשתמשנו בכמה דרכים. בשאלת ההגדרה העצמית התברר ש־12% הם חרדים, 12% דתיים ו־9% מסורתיים־דתיים. בסך הכל 33% דתיים. עוד 23% הגדירו עצמם כמסורתיים לא דתיים ואילו 42% הגדירו עצמם כחילונים. החלוקה הופכת מובהקת יותר בשאלה האם אתם נוסעים בשבת. 61% כן, 37% לא. זהו כנראה קו פרשת המים. 56% מפרידים בין בשר לחלב במטבח הביתי (41% לא מפרידים), רק 22% אוכלים פירות ים, ואילו 57% מתנגדים ליוזמה לאסור כדורגל בשבת (43% דווקא תומכים). שורה תחתונה? מורכבת. הקבוצה הגדולה ביותר היא עדיין קבוצת החילונים. יחד עם המסורתיים שאינם דתיים, מדובר ב־65% מתושבי המדינה. זוהי, פחות או יותר, הקבוצה של אלה שנוסעים בשבת (61%). כמעט כל הקבוצה הזאת (57%) בעד כדורגל בשבת.
כישלון מתווה הגז
הנה כמה נתונים בנושאי אקטואליה: רוב גדול מתנגד לקליטת פליטים מסוריה: 70% נגד, מול 26% בעד (בעיקר במספרים סמליים). רוב גדול מאוד (77%) סבור שהסכם הגרעין בין איראן למעצמות מסכן את ישראל במידה כזו או אחרת (מיעוט כמעט מבוטל של 15% סבורים שההסכם אינו מסכן). בעניין מתווה הגז, 22% סבורים שהוא טוב לאזרחי ישראל, בעוד ש־45% סבורים שהוא טוב לחברות הגז. שורה תחתונה: ניצחון הסברתי גדול לנתניהו בנושא הגרעין האיראני, כישלון הסברתי מהדהד לנתניהו בנושא מתווה הגז. בשניהם, איראן והגז, הוא כרגע לא מצליח להביא תוצאות בשטח. דברים דומים אמורים לגבי גל הירש, המועמד המקרטע לתפקיד המפכ"ל. הוא נהנה מתמיכת הציבור בסקר הזה (42% בעד, רק 25% נגד), אבל בשטח הוא עוד רחוק מהתפקיד.
בדקנו את תחושות הציבור בנוגע לערכי המדינה. מתברר כי 57% מהציבור חשים שחל באחרונה כרסום בערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל (33% לא חשים כך). אגב, התחושה הזאת דומיננטית בעיקר בקרב חילונים (71%), בני 60 ומעלה ומי שמגדירים את עצמם כאנשי מרכז (71%) ושמאל (82%). בנושא חופש הביטוי, הדעות חלוקות יותר. 46% חושבים שחל באחרונה כרסום בחופש הביטוי בישראל, בעוד שׁ־48% חושבים שאין כרסום כזה.
ההתפלגות כאן קשורה לפילוג הפוליטי. מלחמתו של ראש הממשלה נתניהו בתקשורת נושאת פירות ולפחות המחנה הפוליטי שלו מפנה כתף קרה לזעקותיה בדבר הגבלת החופש העיתונאי וחופש הביטוי. בשיווי המשקל בין הגדרת ישראל כמדינה יהודית להגדרתה כמדינה דמוקרטית, הכרעה ברורה: 43% חושבים שהיהודית קודמת לדמוקרטית, 31% חושבים שהדמוקרטיה קודמת, 25% חושבים ששני הערכים שווים. בפילוח אפשר להבחין כי 48% מהחילונים סבורים שהדמוקרטית קודמת ליהודית (זה אומר שכמחצית מהחילונים עדיין דבקים ביהודית!), בעוד ש־81% מהדתיים חושבים שהיהודית קודמת לדמוקרטית. מעניין.
ביקשנו מהנסקרים לדרג את חשיבות הנושאים לטיפול הממשלה בשנה הבאה. יוקר המחיה במקום הראשון ובהפרש עצום: 38%, לפני המצב הביטחוני (20%), הפערים החברתיים (14%), מחירי הדיור (12%), המצב הביטחוני האישי (4%) ועוד. סך כל הנושאים הכלכליים זוכים ב־50%, סך כל הנושאים הביטחוניים 24%, נושאי חברה 21%. כאן צריכה לבוא הערת אזהרה. גם ערב הבחירות האחרונות חזרו וענו הנסקרים בכל הסקרים שהעניינים החברתיים והכלכליים עומדים בראש מעייניהם, הרבה לפני העניין הביטחוני. מתברר שזה מה שאומרים הישראלים בסקרים. כשהם הולכים להצביע, הם מצביעים על פי דפוס פעולה אחר לגמרי, קדמון, אולי אפילו תת־הכרתי. בישראל, מה שבאמת חשוב, לאורך השנים, זה הביטחון. בלי זה, אין ניצחון.
גם הפילוח שווה ניתוח בסוגיה הזאת: נושאי יוקר המחיה חשובים במיוחד לבני 30־44. אלה הזוגות הצעירים, שמחפשים לעצמם דירה, פרנסה, חיים מסודרים. הפערים החברתיים חשובים בעיקר לאנשי שמאל. המצב הביטחוני הכללי חשוב בעיקר לדתיים.
קודם כל בריאות
ומה אנחנו מאחלים לעצמנו לשנה הבאה? בעיקר בריאות: 36%. אחר כך שיפור במצב הכלכלי (28%), זוגיות טובה (13%), הגשמה עצמית (8%), הרחבת המשפחה (4%), שדרוג הדיור (3%), שדרוג הקריירה (3%). כן, בסוף אנחנו רוצים להיות בריאים. יחד עם הזוגיות והרחבת המשפחה, רוב המשאלות שלנו קשורות לעניין המשפחתי. האם ישראל היא מקום טוב לחיות בו? ברור. 73% מהישראלים חושבים שכן. זוהי הצבעת אמון מהדהדת במדינה. 21% חושבים שישראל היא מקום "לא כל כך טוב" ורק 2% עוינים: "בכלל לא טוב". בקיצור, טוב.
ואז מגיעה השאלה אם בשנה החולפת שקלת לעזוב את הארץ. לטעמי, מספר העונים בחיוב גבוה מאוד: 21% שקלו לעזוב בשנה החולפת. ישראלי אחד מכל חמישה. זהו מספר מטריד. נכון, יצר הנדודים הישראלי/יהודי מוכר לכולנו, הרצון לנשום אוויר רגוע באיזשהו מקום משותף לכולנו, ועדיין. אם ישראל היא כזה מקום טוב, מדוע צריך לשקול לעזוב אותה? הפרדוקס הישראלי.
ומה אנחנו הכי אוהבים כאן? קודם כל, את המקום עצמו (48%), למרות האובך, הצפיפות והסכנות. את הכל (23%) ואת האופי של הישראלים (9%) ואת הקצב של החיים (6%) ואת השפה (5%) ואת האוכל (3%) ואת מזג האוויר (2%). רק אחוז אחד (1%) לא אוהב כלום בישראל. הם כנראה על המזוודות. ואולי צריך לתבוע את עלבונו של מזג האוויר. נכון, היה אובך השבוע, אבל ישראל היא אי של יציבות מזג אוויר מבורכת. תשעה חודשים בשנה אפשר לעשות הכל בחוץ ולא לחשוש מסערה לא צפויה, גשם מפתיע או טורנדו. חורף קל ונעים, סתיו ואביב קצרים ויפהפיים. איך רק 3%? מישהו כאן נכשל במיתוג מזג האוויר הישראלי. אולי הוא נתפס כמובן מאליו.
מה שקושר אותנו לישראל יותר מכל היא המשפחה (48%), וגם ההיסטוריה והתנ"ך (16% כ"א). את ראש השנה נחגוג, כמובן, עם המשפחה בבית (56%), או שנתארח אצל קרובי משפחה (35%). אין תחליף למשפחה הישראלית בחגים. נקודה. גם בהגדרה הישראלית להצלחה, המשפחה דומיננטית: 53% רואים במשפחה/זוגיות מדד להצלחה, רק 20% בריאות טובה, רק 14% קריירה, רק 9% רואים בעושר את חזות ההצלחה. איזה יופי.
מה עצבן אותנו השנה? 28% התעצבנו מפרשיות השחיתות, 24% מתוצאות הבחירות (בואו ננחש שאלה לא מצביעי נתניהו), 22% ממחירי הדירות, 9% מהיחסים עם ארה"ב (גם אלה לא מצביעי נתניהו) ו־8% ממחאת יוצאי אתיופיה (מפתיע). הרכבת הקלה עיצבנה 3% מאיתנו השנה, אבל נדמה לי שצפוי לה עתיד מזהיר בתחום הזה בשנים הבאות.
דאגה לכחלון והרצוג
לסיום, נעבור לפוליטיקה: ביבי מוביל גם בטבלת הפוליטיקאי המצטיין (26%) וגם בטבלת הפוליטיקאי המאכזב (21%). במסדר המצטיינים מפתיע מאוד נפתלי בנט במקום השני (14%), מפתיע עוד יותר במקום השלישי יעקב ליצמן (13%), לפיד במקום הרביעי (8%), כחלון רק בחמישי (5%), כמו ליברמן (5%). יצחק הרצוג מדשדש אחרי זהבה גלאון, במקום השמיני, עם 3% בלבד. אחריו רק אריה דרעי ואיימן עודה. בטבלת המאכזבים לפיד אחרי נתניהו (17%), אחריהם כחלון, הרצוג, ליברמן, דרעי, גלאון, עודה, בנט וליצמן. שורה תחתונה: נתניהו ממשיך להיות הכי אהוב על חצי עם והכי שנוא על המחצית השנייה. לפיד עדיין לא עשה את הפריצה שלו. ליצמן, בסדרה של החלטות חשובות, שובה גם את לבם של החילונים, ונפתלי בנט הולך בדרכיו של שי פירון וכובש את המקום השני. מי שצריכים להיות מודאגים הם כחלון והרצוג.
הצבנו את נתניהו ראש בראש מול טוענים שונים לכתר. גם כאן המתינה לנו הפתעה גדולה. בקרב אחד על אחד ביבי מחסל כמעט את כולם ללא תנאי. את כחלון בהפרש של 27%, את לפיד בהפרש של 24%, את הרצוג בהפרש של 27%, את גבי אשכנזי בהפרש של 27%, ואת בוגי יעלון בהפרש של 30%. ואז הגענו לגדעון סער, שבכלל לא נמצא היום בפוליטיקה. מתברר שסער הוא היחיד שנותן לנתניהו פייט משמעותי. הפער ביניהם זניח, 5% בלבד, 34% לביבי ו־29% לסער. עושה רושם שסער מגלח את התמיכה בנתניהו בימין ומוריד ממנו רבע מהתמיכה הקבועה שלה הוא זוכה מול מתמודדים אחרים. מי יודע, אולי הנתונים הללו (סער קיבל תוצאה מדהימה אף יותר בסקר שפורסם ביום שישי ברשת ב') ישפיעו על סער להקדים את חזרתו לפוליטיקה ולהתמודד על תפקיד יו"ר מרכז הליכוד (שאותו פינה דני דנון). שורה תחתונה: ביבי עדיין מעל כולם, כרגע רק סער יכול לאיים עליו.
הסקר נערך על ידי מכון המחקר "פאנלס פוליטיקס" בראשות מנחם לזר, בקרב 500 חברים בפאנל הפוליטי של Panel4All לביצוע מחקרים על גבי האינטרנט. הסקר בוצע על גבי מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל - מגיל 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית היא 4.3%.