על פריצת דרך אין מה לדבר, ובימים האחרונים נגוז אפילו הסיכוי שהיה קיים לחידוש המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית. הקיפאון בערוץ ההידברות בין שני הצדדים הפך לעמוק במיוחד.
מי שהחניקו את התקווה לשינוי חיובי מהותי בעתיד הנראה לעין במצבו האנוש של התהליך הם הרשות הפלסטינית והפרלמנט האירופי. כמו בתיאום מראש נקטו שני הגופים הללו, בהפרש של 24 שעות, יוזמות ומהלכים שגויים ומזיקים שחשפו אטימות מדינית, חובבנות דיפלומטית, התנהגות נוקמנית וקוצר ראות פוליטי משווע.
בעת שמאות אלפי פליטים ועקורים אומללים מציפים את אירופה ומגלים ארצות וממשלות מבולבלות, חשדניות ומתנכרות לסבלות בני אדם, הפרלמנט האירופי מצא את הזמן המתאים להצביע ולאשר החלטה לסמן מוצרים מתוצרת ההתנחלויות. אכן, זו החלטה אופרטיבית, אבל תבונה מדינית אין בה.

בפועל, להחלטת הפרלמנט האירופי לא תהיה שום השפעה על חידוש התהליך. זהו מהלך שאין לו שום זיקה או שייכות למדיניות או לדיפלומטיה, אלא פשוט צעד שכולו עונש ומעשה נקם, ואשר השלכותיו על הצד הנענש הן מצומצמות ומוגבלות. אם ההחלטה נגד ההתנחלויות מבטאת את סדר העדיפויות של הפרלמנט האירופי אזי אבוי לאירופה.

נזק חמור שבעתיים לכל סיכוי להפעלת מאמץ רציני ליישוב הסכסוך הישראלי־פלסטיני גרמה הרשות הפלסטינית עצמה. הצעת ההחלטה שיזמה הרשות לאפשר את הנפת הדגל הפלסטיני בין דגלי האומות החברות באו"ם המתנופפים בכניסה לבניין הארגון הייתה ועודנה מהלך הצהרתי, סמלי בלבד. מבחינת שאיפותיה של הרשות למדינה עצמאית, להנפת הדגל בניו יורק אין שום ערך משמעותי. חמור יותר, המאמצים שהפלסטינים השקיעו בקידום היוזמה הזאת הוכיחו כמה נכון תיאורו של דיפלומט בכיר את המצב. "הפלסטינים", אמר, "מעדיפים את הסמלים על פני המהות".
עבור הפלסטינים, הרוב הגדול שהצביע במליאת האו"ם בעד הצעת ההחלטה להנפת דגלם הוא גרוע מניצחון פירוס. זהו רוב אוטומטי, שמבטיח ומשריין תמיכה לכל תעלול פלסטיני בזירת האו"ם, אבל שרק דוחה, מעכב ומרחיק, ולמעשה מחסל, כל סיכוי ליישוב הסכסוך. כך הגדיר שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור את היוזמה: "עוד גחמה פלסטינית, מחטף נוסף שלא מקדם את השלום, לא מועיל לציבור הפלסטיני ומשרת רק את האינטרסים הצרים של ההנהגה הפלסטינית".
 
כל זה קורה ערב כינוס מליאת עצרת האו"ם השנתית ה־70 שתתחיל בסוף החודש. הוויכוח הכללי הנמשך שבועיים, זה הפותח את העצרת, צפוי להיות השנה חגיגה אחת גדולה לציון ההסכם עם איראן, שיתואר כהישג גדול לדיפלומטיה וכהוכחה ניצחת לחשיבותם ולערכם של הידברות ומשא ומתן בין יריבים. על רקע זה יבלוט ויזדקר הכישלון המתמשך בקידום הפתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני. "להערכתי ולדאבוני, הפלסטינים עומדים לבזבז גם את העצרת הנוכחית", אמר דיפלומט מערבי בכיר, "אין מצדם שום סימן להתעוררות, לשינוי או לאיזו חשיבה חדשה". 
בשולי פתיחת העצרת הנוכחית יתקיים מושב של נציגי חברות הקוורטט (ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם). אבל הרקורד של הקוורטט ותוצאות הכינוסים שערך מאז שהוקם בשנת 2002 אינם מבטיחים שהמושב הפעם יניב יותר מאשר הצהרה משותפת של משתתפי המושב – הצהרה שתדגיש את החומרה שבהמשך הקיפאון ותקרא לצדדים המעורבים לחדש את המשא ומתן.

לדברי דיפלומטים בניו יורק, גם גורלה של הצעת ההחלטה הצרפתית הכוללת לוח זמנים מוגדר להתחלת המשא ומתן - לוט בערפל. אחרי חודשים של חילוקי דעות חריפים וחיכוכים בין הבית הלבן לישראל בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן, קשה להניח שארה"ב תניח ליוזמה הצרפתית לעבור במועצת הביטחון. או שהבית הלבן, במסגרת מאמצי הפיוס עם ישראל, יחליט להטיל וטו, או שארה"ב תשנה את הטיוטה של ההצעה הצרפתית, תשלב בה מרכיבים ותרכך את הנוסח באופן שישראל תוכל לחיות עם ההחלטה.
מסיכום המהלכים של הפרלמנט האירופי והיוזמות של הרשות עולה מסקנה אחת: הפלסטינים לא רוצים ואינם צריכים מדינה. כבר יש להם את האו"ם.