הדחף הראשוני שלי היה לבחור בצד של בר רפאלי.
לא רק כי אני רוצה להיות בצד של היפים, המוצלחים, העשירים והמתחתנים, אלא כי לפעמים נדמה שבאמת הגזמנו. אנחנו זה העיתונאים, שבאמת רצים אחרי כל מפית שבר רפאלי ניקתה את שפתיה איתה, והופכים כל נפנוף לשלום שהיא מחווה, לכתבה שעשרות אלפים נוהרים אליה.
המרחב האווירי בחתונתה אמור היה להיסגר לא כי בר רפאלי היא אישה רעה, אלא כי יש מי שמתכנן להעלות מסוקים לאוויר ולצלם את הכלה ביום חתונתה. זה לא מדע בדיוני. זה קרה כשיונית לוי נישאה לעידו רוזנבלום.
אבל אחר כך נזכרתי שלא רק אנחנו נהנים מבר רפאלי. גם בר רפאלי נהנית מבר רפאלי. האישה הזו נמצאת בכותרות כבר שנים, מתחזקת תדמית מושלמת בעזרת אמא ציפי בזמן שהטוקבקיסטים נהנים לשנוא אותה, אבל עדיין מקליקים בקנאות על כל כתבה שעולה עליה.
והיי, אנחנו לא המצאנו את חתונת העשור של בר רפאלי. עם כל הכבוד למסיבת הרווקות המתוקשרת במאלדיביים, אף עיתונאי לא נשלח לשם כדי לסקר אותה. כל התמונות שקיבלנו הגיעו ישירות מאינסטגרם. זה נכון על מרבית האירועים שאתם קוראים עליהם וקשורים לבר רפאלי. כמות הכתבות שקשורה אליה ולא יצאו מבית יחסי הציבור המשומן של משפחת רפאלי היא מאוד דלה (הנה דוגמה אחת שפורסמה אצלנו).
וכאן המקום שבו התעצבנתי. גברת רפאלי, יש לי רעיון מדהים בשבילך, איך תוכלי לערוך חתונה שלא תצולם, ולא דורשת לסגור את השמיים שמעל הר הכרמל. אני בטוחה שלא חשבת על זה, ושזו אופציה ממש משוגעת בשביל כלה מיוחדת כמוך, אבל שימי לב: גג!
אם בר רפאלי הייתה רוצה חתונה שלא מאיימים עליה בפפראצי, שבה לא צריך לקחת את הטלפונים מכל האורחים ולא צריך לאיים על מלצרים שאם ידליפו משהו ייענשו בחומרה, היא הייתה יכולה לערוך חתונה עם חברים קרובים, במקום מקורה עם גג, שאי אפשר לצלם מלמעלה. לא הכריחו אותה לשכור את אחד מהמלונות היקרים ביותר בישראל, ולהזמין מאות אנשים, שחלקם לבטח הוזמנו בשל שמם, ולא דווקא בשל הקשר האישי החם לחתן ולכלה.
הרומנטיקנים יגידו: "אבל מה, זה היום המאושר בחייה! היא צריכה לחגוג אותו כמו שהיא רוצה". אבל כמו שאנחנו, פשוטי העם, צריכים להתחשב בשיקולים שונים ומשונים כשאנחנו מתכננים את חתונתנו, כמו כסף וניסיון לרצות את כל הדודות, ככה היא צריכה להתחשב בשיקולים שונים ומשונים כמו פשוטי העם.