בשבוע שעבר, לקראת ראש השנה והימים הנוראים, הלך הרב הראשי לישראל דוד לאו לבקר בתנועה הקיבוצית, לפגוש אנשים ולדבר עם בני נוער. וטוב עשה. התנועה הקיבוצית של היום השתנתה. בלהבות חביבה, הקיבוץ שלי, יפעלו השנה שני בתי כנסת: רגיל ורפורמי. מאות חברי קיבוץ, ותיקים וחדשים, צעירים ומבוגרים, ישתתפו בתפילות החג כפי שעשו בשנה שעברה. ותיקי הקיבוץ, בני 80, הגיעו אז להציץ.
עבור רובם זה היה ביקור ראשון בבית כנסת זה 65 שנה ויותר, מאז איבדו את משפחותיהם בשואה והקימו גרעין להקמת יישוב במדינת היהודים. אבל אני בטוח שהזמירות והתפילות החזירו אותם לבית אבא וסבא בגלות. כשאורי, בני בכורי, שמע את תקיעת השופר בפעם הראשונה הוא שאל איך אני מכיר את מילות התפילה. לך תסביר לו שיש דברים שלא נשכחים שנים.
בביקורו של הרב לאו בקיבוץ יפעת הגיע גם חנוך אלבלק בן ה-80 מבית השיטה, איש הגבעתרון והמבצע של היצירה "ונתנה תוקף", שהלחין ועיבד יאיר רוזנבלום. זוהי יצירת ענק, תפילה גדולה, כובשת לב ופותחת שערים. אלבלק הכפוף והצרוד התחיל לשיר לרב הראשי ושירתו הלכה והתעצמה.
כשהייתי מפקד גלי צה"ל סיפר לי אריק שרון שחנוך אלבלק היה חייל שלו בפלוגה בצנחנים, וביקש ממני לשלוח לו עותק מהדיסק עם היצירה. הוא סיפר לי שמדי ערב שבת הוא ורעייתו לילי היו מקשיבים לדיסק בביתם בחווה. אלא שבשריפה הגדולה הושמד גם הדיסק, והיה קושי להשיג אותו. אריק שאל למה משמיעים את היצירה רק בערב כיפור, וכמעט עניתי לו "תקשורת שמאלנית, אתה יודע...".
***
הושיטו יד אל פושט יד. תנו צדקה, הכניסו יד אל הכיס והעניקו שטר לאביון, ראו את מאור עיניו והקשיבו לפעימות לבכם. אין הרגשה נעלה מזו.
אושר גדול. אינני יודע אם צדקה אכן תציל ממוות, אבל היא משפרת מאוד את איכות החיים של הנותן. נסו. גמר חתימה טובה