אז מוטי הלך כמו צדיק, נאסף ביום הולדתו. בלי התראה מוקדמת של גסיסה אטית עם מלחמות במחלות, שבסוף הרי מכלות את הלוחם או הלוחמת.
הוא ישב על כיסא ובום, מישהו הפסיק לו את הזרם בסניף המרכזי. אומרים שלכל אדם יש תחליף, אבל בטח יש כמה שאין להם. זה אולי ההסבר היחיד לאורגיית העצב שהשתלטה על "אולפן שישי". מוטי הלך, אבל החברים עצובים נורא, ובמקום שילכו לפסיכולוג, הם באים לאולפן וזה קצת מדכא, קצת יותר מדי.
מוטי קירשנבאום היה איש של עשייה. הוא השאיר מאחוריו סוג של תרבות, מפעל חיים של אדם, שכישרונו והגורל אפשרו לו לעסוק בכל חייו הבוגרים בתכנים שאהב: תיאטרון, בידור וטלוויזיה. אז בגדול הוא הלך מאושר, ומספיק עם ההספדים האלו, שהוא היה בז להם אם היה מקשיב.
הנשיא ריבלין הכיר את מוטי, והדברים שאמר על לכתו באמת מספיקים ברמה השלטונית. ממש לא נדרשים הספדים של ראש הממשלה ושל שרת התרבות. אנחנו משוכנעים שהם מאוד עצובים. מירי רגב אולי עדיין לא החליטה כיצד להתייחס לסוגיה, כי קירשנבאום לא היה חבר מרכז ליכוד, שזו קבוצת ההתייחסות העיקרית שלה.
הבעיה של אלה שנותרים כאן היא שהפגזים נופלים קרוב על שכונה מצומצמת. אריק איינשטיין, ספי ריבלין, מני פאר ועכשיו מוטי קירשנבאום הלכו מאיתנו בתוך פחות משנתיים, והותירו ואקום שלא יתמלא בתחליפים, לפחות לא בעשורים הקרובים. וגם הצעירים כאילו שחיים כאן מזדקנים מדי יום. אז מה יישאר להם? זיכרונות? נוסטלגיה? כדי שהצעירים יותר יאמרו שהם פתטיים? הרי אלה שהם לא כבני 50 שנים כיום לא יודעים מה זה "ניקוי ראש", מה הייתה תרומתה למהפך, ומה היה השבר שנגרם כאן בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
הנתון שמזעזע אותי, ואני מניח שהיה מזעזע גם את המנוח, הוא ההנחה הבסיסית שהמלחמה ההיא, לפני 42 שנה, הייתה סוג של מסר למדינות ולארגונים שמסביבנו, שאנחנו בלתי מנוצחים. שאנחנו כל כך חזקים שגם אם אנחנו עושים שטויות בהתייחסות שלנו לסביבה, הסביבה לא יכולה עלינו. ואני לא מבין את הקטע ולא יהיה את מוטי קירשנבאום כל יום בשש בערב או באחת לפנות בוקר כדי שיסביר לנו.
ירון לונדון הוא סוג של אליטיסט, שמסוגל להתווכח איך הוגים נכון מילה, גם בצרפתית. מוטי היה אפעס מופשט יותר, נגיש אל הבריות הברבריות, כמוני. להסתלבט על השלטון ונציגיו יכולים הרבה אנשים. אבל למוטי כעיתונאי הייתה סוג של סמכות, שניתנה באמצעות כוח הטלוויזיה של פעם, ההכרה הציבורית בכישרונו וביכולתו והמעמד של קאטו הזקן. ונתוני הפתיחה האלה גרמו לצופים להאמין בו ובעיקר לו.
אי לכך ובהתאם לזאת, אין מה לחכות ליום שלישי כדי לשמוע את דעתו של קירשנבאום על המפכ"ל החדש שלנו ר'. אין ספק שמדובר בעילוי עתיר ניסיון. השאלה היא אם אדם שרוב חייו בילה בארגון חשאי, שאמירת אמת בו היא לא רק הנחיה, אלא ערך, יוכל להסתדר במאורת נחשים כמו סגל הפיקוד של המשטרה - ולא לשכוח כמובן את מועדון הניצבים - שבאמצעות קידומם של קצינים בכירים שמכהנים כיום יש להם אחיזה בהחלטות.
שאלה נוספת שתיענה בקרוב היא אם ר' יביא איתו מפקדים בכירים מהשב"כ או מארגוני ביון אחרים (יש לנו אינספור), ומה תהיה תגובת השטח לאותם מינויים. הבכירים במשטרה כבר הפנימו בחודש האחרון שהאמון שרוחש להם הממשל שואף לאפס, במקרה הטוב.
והאמת, אני משוכנע שגם מוטי קירשנבאום היה אומר בימים אלה שהציבור רוצה משטרה אחרת, נגישה יותר. לא רק כזו שנלחמת בפח"ע או בפשע המאורגן, אלא כזו שמטפלת במהירות וביעילות בשיטור מקומי, בפריצות ובגניבת רכב. הפשע המאורגן ותיק 512 מעניינים את הציבור ברמת סרט מתח. מה קרה שם? בכירי העולם התחתון חיסלו יריבים, ואלו ששרדו ניסו לחסל את השורדים. מה זה בדיוק מעניין את ברוניה וביתה סוניה, שנרקומן גנב להן את כל התכשיטים ביום כיפור כאשר הלכו לשמוע כל נדרי? הן לא ידעו שיום כיפור הוא חג לפורצים וגנבים.
אומרים על ר' שהוא "מומחוי" גדול בחקירות. אז הציבור חייב לקוות שיורה על הפסקת חקירת מעונות ראש הממשלה. לא משם תבוא הישועה. זה בזבוז זמן ומשאבים. תמיד יימצא מישהו ש"יאכל את התיק" במקומו. עזרא, משה ויעקב, מה זה משנה? נכון שאת ראש הממשלה אי אפשר לנצח בבחירות, כי לבוחרים טוב רק כאשר רע להם. הם מכורים להתעללות של השלטון, הם עדיין זוכרים את זה מהימים של מפא"י. הרוב כבר נולדו לשלטון הימין, הם לא יודעים אחרת. אז מה תשנה חקירת המעונות את המצב? יגלו שרה"מ סובל מתסמונת היד הקצרה, שהוא לא יכול להגיע לכיס ולשלוף ארנק, שהוא חייב שנשלם ונממן את חייו? בסדר. זה לא ישנה כאן את ההנהגה, וכמו שהיה אומר המנוח מוטי קירשנבאום, אלטרנטיבה אין בנמצא, אז מה זה משנה מי עושה את זה עכשיו?
סוכות היום. במסורת מספרים שהיום ניתנים פסקי הדין, מי שרד את כיפור, ואחרי שמחת תורה גזרי הדין. מוטי קירשנבאום הורשע מהר מדי, זה כבר ידוע. אז עם קבלת הידיעה על לכתו התקשרתי לחבר דתי, שעוד מתחזק עכשיו. נו, מה קרה? החבר'ה שלך למעלה לא יכלו לחכות? הבנאדם חגג יום הולדת, אין להם לב שם? "שמע קוף, ביררתי אצלם. הוא לא היה בתוכניות השנה, יש להם ימבה עבודה אחרי החגים".
אז איך זה קרה? "טעות של הדרגים הנמוכים. אתה יודע, היו בכלל בדרך לאסוף נשמה של מישהו אחר, הסתירו להם בדרך עם הסכך, תהיה ועדת בדיקה, אל תדאג. כמו אצלכם עם כל המחדלים. יפרסמו את המסקנות ואני אדווח לך. אבל בגדול, זו הייתה טעות".
חבל בנאדם, כשהג'מעה שלך למעלה טועה זה קטלני. "ספר לי על זה. תבוא עם הילד לסוכה, שיראה וילמד דרך ארץ. אל תשכח, אתה בכלל על תנאי אצלם".
בסדר, בסדר, לא שוכח