הסטטוס קוו - אם היה כזה בכלל - בין ישראל לפלסטינים, נופח את נשמתו ומתחילה האינתיפאדה השלישית, או יהיה שמו של המרד הפלסטיני החדש נגד הכיבוש הישראלי אשר יהיה. רק מהלך נועז של המנהיגים בשני הצדדים, שיבינו את גודל האסון שהם עומדים להמיט על עמיהם, עשוי עוד למנוע את ההתרחשות האפוקליפטית שמתרגשת ובאה.
אלא שמהצהרות הימים האחרונים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), קשה להתרשם כי הם מוכנים לעשות את מה שנדרש ממנהיגות אמיצה ושעתיד העמים שהם מנהיגים לנגד עיניהם.
נתניהו אמר בסיום התייעצות ביטחונית בהשתתפות שר הביטחון, השר לביטחון פנים, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, קציני משטרה ועוד, שכינס שלשום, כי הורה לזרז הריסת בתי מחבלים כאחד הצעדים לבלימת גל הטרור. נתניהו אמר עוד כי הנחה גם להרחיב את המעצרים המינהליים של פורעים, לתגבר כוחות בירושלים ובשטחי הגדה, ולהרחיק מסיתים ממתחמי העיר העתיקה ומהר הבית. "אנחנו מנהלים מלחמת חורמה בטרור הפלסטיני", אמר בהודעה שפרסם בסיום הישיבה, "הנחתי להתחיל בצעדים נוספים כדי למנוע טרור, להרתיע ולהעניש את המפגעים". בדיון נמסר כי בצה"ל העריכו שכרגע אין התארגנות רחבה בגדה לאינתיפאדה וציינו כי מדובר בגל טרור שלו תורמת ההסתה של הרשות הפלסטינית. 

הרשות הפלסטינית לא יוזמת את אירועי הדמים שהתעצמו בימים האחרונים, אך היא גם אינה נוקפת אצבע להפסקתם. שיתוף הפעולה בין מנגנוני הביטחון של הרשות לשב"כ ולצה"ל נמשך, אבל יש אווירה של "סיום הקשר", כפי שהגדיר זאת מקור ביטחוני בכיר. אבו מאזן התקשר למזכ"ל האו"ם וקרא לו  לארגן התערבות בינלאומית כדי להציל את העם הפלסטיני.
ההצעות והרעיונות שמעלים נתניהו ואבו מאזן הם "עוד מאותו הדבר". הפתרונות של נתניהו ויעלון ושל מערכת הביטחון כבר נדונו בעבר. במהותם מסתתרת ההנחה הכושלת זה עשרות בשנים ש"מה שלא הולך בכוח יילך ביותר כוח". גם ברשות הפלסטינית, העומדת על סף קריסה, טוענים כי "השפה היחידה שישראל מבינה היא שפת הכוח והאלימות".
שניהם ממשיכים, אם כן, לדבר במונחי העבר ומתנהגים כמו דמויות בטרגדיה יוונית. לפי אריסטו, בטרגדיה חייבת תמיד להתרחש קטסטרופה במובן של מצב ללא מוצא. אך בניגוד לטרגדיה יוונית, שבה האלים תמיד חזקים מבני האדם, בסכסוך הישראלי־פלסטיני יש מוצא והוא בהישג ידם של בני האדם. יש צורך דחוף במהלך מדיני פורץ דרך של שני המנהיגים, שעיקריו הם חידוש מיד של המשא מתן בגיבוי ערבי ובינלאומי, הפסקת האלימות של שני הצדדים והרגעת הרוחות, הפסקת הבנייה בשטחים, מחוות והקלות משמעותיות מצד ישראל, ומעל לכל, מחויבות אמיתית להשיג שלום כואב, עם ויתורים קשים. במצב הנוכחי, עם ההנהגות הקיימות, הסיכויים לכך קלושים. סביר יותר ששני הצדדים יצעדו בהשלמה לקראת הרע הצפוי להם, כמו בטרגדיה יוונית.