לו הייתי לוחם נגד אסד בסוריה, הייתי מבולבל קצת עכשיו. האמריקאים תמכו במורדים נגד אסד עד עכשיו, אבל כדרכם של האמריקאים, התמיכה קצת בלבלה. לו הייתי אחד מאותם לוחמים המתנגדים לאסד, הייתי סובל מחששות כבדים, איך מישהו יכול לסמוך על תמיכה אמריקאית או מערבית אם ברור שהיא מייצגת מדיניות לא ברורה.
המזרח התיכון הוא מקום נורא לחיות בו, זה דבר ידוע לכל מי שנמלט ממנו. היהודים הם היחידים שנוהרים לחיות במזרח התיכון במדינה יפה שהם בנו להם, השאר היו מוותרים על ההרפתקה המסוכנת הזאת לו היו יכולים.
שום דבר לא בטוח במזרח התיכון. אותם לוחמים נגד אסד שמעו מהכוחות במערב התומכים בהם דבר די ברור במשך כמה שנים, והמסר הברור הזה היה חד ופשוט: אסד חייב ללכת ויהי מה. עכשיו המסר עומעם, ואסד כבר לא חייב ללכת. בכל אופן לא מיד. לגבי הרבה אנשים בגיהינום המזרח־תיכוני דחייה כזו נשמעת די דומה ל"אני כבר לא אחיה עד אז כנראה, ולא אדע לעולם אם אסד אכן הורד מן השלטון או שמא הוא ממשיך לשלוט ובניו אחריו".
מורד באסד לא יודע היום אם הוא נלחם באסד או נלחם באיראנים או נלחם בחיזבאללה, והנה פתאום הוא נלחם גם ברוסיה. ידעתי היטב מתחילת האביב הערבי בנוסח הסורי שאסד לא יוותר על שלטונו. בשעה שגדולי המדינאים והפרשנים דיברו על נפילתו של אסד תוך שבועות או חודשים, אני ידעתי שאסד העיף מבט אחד על גורלם של מובארק ושל קדאפי, ואמר לעצמו: הבנתי, לי זה לא יקרה. הוא לא האזין לתביעות מארצות הברית או ממדינות אירופה, הוא ידע שאלה דיבורים של אנשים שעד כמה שהם ילמדו על המזרח התיכון, הם לא יבינו מה הוא באמת המזרח התיכון.
אסד והעלאווים, בני עדתו, נושאים בזיכרונם מאות שנים של הישרדות בסביבה אלימה שבה אין להאמין לאיש. אגב, לא רבים יודעים זאת, אבל הייתה תקופה קצרה שבה נתקיימה מעין מדינה עלאווית בחסות צרפתית. פעם, כשעלעלתי באלבומי בולים ישנים שבהם היו מודפסים הבולים שצריך לאסוף, ראיתי ציור של בול של המדינה הזאת. ייתכן שהמלחמה בסוריה תסתיים בכך שדגל מדינה עלאווית קטנטנה יתנוסס בצד הדגל של המדינה הפלסטינית באו"ם, אבל אני בטוח שאסד ובעלי בריתו בקרב העם הסורי מבינים שזהו פתרון איום ונורא מבחינתם, ולכן הם יילחמו בשיטות האכזריות ביותר כדי למנוע כל חולשה.
אני לא יודע ואיש לא יודע איך יתפתחו הדברים, אבל ברור שעכשיו, כאשר רוסיה התייצבה בכל עוצמתה לצד אסד וכאשר אובמה לא בדיוק יודע מה לעשות, יש לאסד ולעלאווים עוד הרבה זמן בשלטון, ובעצם עוד הרבה זמן לפני שיחסלו באכזריות מזרח־תיכונית את העלאווים. בינתיים כבר שנים ארוכות בורחים מיליוני סורים מבתיהם והופכים לפליטים בירדן, בלבנון או בטורקיה, ומהן הם מחליטים להגר לאירופה.
מה טירוף כזה אומר לגבינו? אנחנו אי של שקט לא ייאמן בלב טירוף. כאשר חמאס יצר מדינת אכזריות לצד דרום שלנו, ואבו מאזן מנסה ליצור מדינה שבדמיון האופטימיים שבינינו היא תהיה מדינה שלווה וג'נטלמנית לצד מזרח שלנו, הטירוף המזרח־תיכוני שאנו רואים סביבנו צריך להזכיר לכולנו שבעצם איש אצלנו לא מסוגל לספר לעצמו איך העתיד ייראה באמת, אם נאבד את חוש הבהירות.