העדות הדרמטית בבית הדין לענייני משפחה שנתן שר האוצר משה כחלון בדלתיים סגורות חשפה לראשונה את עומק היחסים שלו עם איש העסקים קובי מימון, ההוא מהגז.

לכחלון יש כעת תירוץ נוח לכך שהוא מנוע מעיסוק במשק הגז. קטע נוסף בעדות, מעניין לא פחות לטעמי, נגע לשאלה מי תיאם את החופשות המשפחתיות של שר האוצר עם מימון. לו כחלון היה מעורב אישית, ייתכן שהיה כאן טעם לפגם. הרי כשר בממשלה הוא מנוע משיתוף פעולה עם מה שעלול להיתפס לכאורה כטובת הנאה.
לכן במהלך הדיון, בתשובה לשאלת עורך הדין מי תיאם את הטיסות לחופשה בטוסקנה, השיב כחלון את התשובה הכמעט מתבקשת: “הייתי שר בממשלה. עד היום אשתי עושה את כל הלוגיסטיקות”. סביר להניח שכדי למזער את הנזק שנגרם לבן הזוג, שבמקרה זה הוא פוליטיקאי או בעל תפקיד בכיר בשירות הציבורי, האישה תהפוך כמעט תמיד לחשוד המיידי.
זה מחזיר אותי גם לעבירות של העסקת עובדים זרים ללא היתר. את תוצאת המחדל של העסקת עובדת זרה ללא היתר שילמה נילי פריאל, בת זוגו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. את המחדל של העסקת עובדת זרה בבית היועץ המשפטי לממשלה שילמה אביבה וינשטיין, אשתו של יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה. האם סביר שוינשטיין או ברק, הבקיאים בכללי המינהל התקין, לא היו מודעים למתרחש בתוך ד' אמותיהם?

כך או אחרת, האישה הופכת בהדרגה למפלט הנוח של בן הזוג העסוק בטרדות היומיום וחסר הזמן לזוטות כמו לוגיסטיקה ביתית. התיק נופל על האישה כדי לא להכתים או לפגוע בקריירה הציבורית. זה לא מקרה שגם שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה, נתפסת כאחראית למחדלי ניהול משק הבית.
 
סידור העבודה הקלוקל הזה נוח לכל הצדדים. ודאי שהוא נוח לאישי הציבור עצמם. הוא גם חוסך מבוכה למשפטני הפרקליטות האמורים לקבוע מי בסופו של דבר יועמד לדין. למען האמת, הוא נוח גם לנשים עצמן, המקבלות על עצמן את תפקיד חומת המגן של בן הזוג.
כשסוגיית השוויון המגדרי בין נשים לגברים תופסת מקום נכבד כל כך בסדר היום הציבורי, מן הראוי היה להפסיק את סידור העבודה הזה. עוד לא ברור מדוע משפטי הפרקליטות לא עושים “הרמת מסך” ומגיעים לשותף למחדל בתא המשפחתי.
לא ברור מדוע הנשים עצמן מוכנות להפוך, אולי שלא מרצונן, ל”תרגיל המסריח”. קשה לי לדמיין מצב שבו נשים דומיננטיות כמו מנכ”ל בנק לאומי רקפת רוסק עמינח, נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור או שרת המשפטים איילת שקד יפילו על בעליהן את האחריות לפשלות בלי לקחת אחריות.
אז מדוע הסידור הזה עובד בצורה חד־סטרית ומפסיק להיות בתוקף כשמדובר בכיוון ההפוך? הגיעה העת להפסיק את משחק ההיתממות ולקבוע שהבעלים אינם סתם ניצבים בהצגה, ואם מתרחשת פשלה, גם הם צריכים לשלם את המחיר.