בנאומו האחרון של נשיא ארצות הברית ברק אובמה מעל בימת האו”ם התרכז ברובו בנושא מדיניות החוץ האמריקאית וביחסים הבינלאומיים, וכוון בעיקר ישירות כלפי סין ורוסיה, שלפי אובמה, מערערות את הסדר העולמי החדש שלאחר מלחמת העולם השנייה.
בין היתר התייחס אובמה גם לנושא מלחמת האזרחים בסוריה, וסיפק הצהרה שעל פניה נשמעה מפתיעה – ארצות הברית מוכנה לעבוד עם איראן, כדי לפתור את הסכסוך בסוריה.
שיתוף פעולה כזה משמעותו הכנסת איראן לקואליציה “נגד הטרור” ולקיחת חלק מרכזי במגעים הדיפלומטיים בין בשאר אסד והמערב. עד כה נזהרה ארצות הברית אפילו ממראית עין של שיתוף פעולה אמריקאי־איראני בנוגע למלחמה בארגון “המדינה האסלאמית”, זאת בעיקר בשל הצורך לאותת לישראל כי הממשל האמריקאי לא מעוניין לטפח את איראן כמעצמה אזורית וכבעלת ברית אמריקאית, אלא מעוניין למנוע ממנה החזקת נשק גרעיני.
ואולם כבר בפברואר האחרון נחשף כי בין ארצות הברית ואיראן התקיימו מגעים חשאיים בדבר אפשרות לשיתוף פעולה במלחמה נגד “המדינה האסלאמית”. על פי הדיווח ב”וול־סטריט ז’ורנל”, באוקטובר 2014 שלח הנשיא אובמה איגרת למנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי, ובה הציע לו לשתף פעולה במאבק ב”מדינה האסלאמית” – וזאת בתנאי שאיראן תגיע להסכם גרעין עם שש המעצמות.
בהצהרתו המעודכנת ממשיך אובמה למעשה בעיצוב מורשתו ומדיניות החוץ שלו, שלפיהן מדינת טרור פנאטית שייכת ל”טובים” ואילו ארגון טרור פנאטי שייך ל”רעים”. במקום להילחם באסלאם הקיצוני ביד ברזל, בוחר הנשיא האמריקאי להעדיף ישות טרוריסטית אחת על פני האחרת, כחלק מתפישה אוטופיסטית שעל פיה איראן היא “גורם מייצב” במזרח התיכון.
הנשיא האמריקאי לקח מדינת טרור שהייתה מבודדת ושכרעה תחת נטל סנקציות מהקשים שראה העולם, ובמקום לנצל את ההזדמנות – לפרק אותה מנכסיה ולהכריע אותה – הוא בחר להפוך אותה למעצמה אזורית וחובקת עולם, שמדינות העולם משחרות לפתחה. אותה איראן הטרוריסטית – שפגעה בין היתר ביעדים אמריקאיים ועד היום מחזיקה שבויים אמריקאים ומימנה ורצחה מאות רבות של בני אדם, בעיקר יהודים – שייכת עתה לקואליציה מערבית “מתקדמת” שנלחמת בטרור ואמורה להביא מזור לעולם.
בחינת השטח מלמדת כי מורשתו של אובמה, אפוא, היא־היא המערערת את יסודות הסדר העולמי שלאחר מלחמת העולם השנייה. נסיגתו החפוזה מעיראק היא שסיפקה כר פורה שעליו צמחה “המדינה האסלאמית” והתפשטה לעבר אזורים נוספים; החלטתו להעלות את איראן לדרגה של הגמוניה אזורית שתייצב את המזרח התיכון – וזאת בלי שאיראן תוותר על הנכס העיקרי שלה, הגרעין – היא שהחייתה מדינת טרור שהייתה על סף הכרעה והעניקה לה חמצן ותזרים מזומנים לחדש ולהעצים את פעולותיה המערערות את היציבות; הססנותו של אובמה להתערב באופן אקטיבי יותר בסוריה ובאוקראינה היא שמילאה את הוואקום במעורבות רוסית אסרטיבית ומתגרה ושיוותה לרוסיה מעמד של מעצמה השווה לארצות הברית.
אובמה משאיר אחריו אדמה חרוכה, עולם מסוכן ומתוח יותר ומעצמות אגרסיביות כמו סין ורוסיה, הממלאות את הוואקום השלטוני ואת החולשה שהשאיר אחריו הממשל האמריקאי הנוכחי. הנשיא האמריקאי מזלזל בבעלות ברית ותיקות וחשובות, ומעדיף לטפח מדינת טרור ראשית, ששאיפותיה להשיג גרעין צבאי לא רק שלא תמו, אלא התחזקו. וכך, מי שהלכה למעשה מקדם בלא מודע את מלחמת העולם השלישית, הוא לא אחר מנשיא ארצות הברית הנוכחי, אותו אחד שכל פעולותיו נובעות מהחשש הזה בדיוק.