אחד הספרים המעניינים והחשובים שפורסמו לאחרונה באמריקה עוסק בתחזיות בתחומים שונים, מפוליטיקה ומדיניות ועד כלכלה ועסקים, ומציע דרכים לשפר אותן. בני האדם, וזה כבר הוכח במחקרים רבים - חלק ניכר מהם נערכו על ידי כותב הספר פיליפ טטלוק - אינם חזאים טובים במיוחד של התפתחויות עתידיות. ועוד הוכח: מומחים אינם עולים על שאר בני האדם בבואם להציע תחזיות בתחומי מומחיותם, ולעתים קרובות אף נופלים מהם.
טטלוק חולל מהומה קטנה כאשר פרסם לפני כמה שנים את מחקרו הנודע ביותר, שבו גילה כי מומחים אינם מדויקים יותר בתחזיותיהם מאשר "שימפנזים שזורקים חצים למטרה". ראוי להפנים את הממצא הזה לנוכח מבול התחזיות של מומחים יותר ופחות הקובעים כי "אינתיפאדה שלישית" בפתח. כבר יותר משבוע שבעיתונים מנגנים את שיר הלכת הקצבי הזה: האינתיפאדה באה, האינתיפאדה באה. כבר יותר משבוע שאנו נדרשים להניח שהפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, זה באמת קורה, ולא רק בכותרת של עיתון הבוקר.
כמובן, בהחלט ייתכן שאינתיפאדה שלישית בפתח. הזהירות מחייבת לקחת בחשבון את האפשרות שהיא כבר כאן. וייתכן גם שלא. בימים האחרונים חיטטתי בארכיונים כדי למצוא אסמכתות למאמר שהתבקשתי לכתוב עבור עיתון אמריקאי. מצאתי בהם, בלי קושי גדול, הכרזות על אינתיפאדה שלישית בכל שנה החל מ־2006. קרי: מרגע שהאינתיפאדה השנייה דעכה, החלו מנהיגים פוליטיים להזהיר מאינתיפאדה שלישית, ומומחים הודיעו על תחילתה.
לא צריך להזכיר שמות. חיפוש פשוט בגוגל יאפשר גם לכם לדוג את האזהרות ואת התחזיות. אפשר להבין אותן: ישראל נכוותה כאשר שר הביטחון יצחק רבין איחר להבין, בדצמבר 1987, שהאירועים בשטחים מבטאים שינוי ממשי במצב היחסים. שלא מדובר בעוד סדרה של הפגנות, אלא במשהו שמשכו ומהותו מצדיקים כינוי: "אינתיפאדה". אפשר להבין אותן: גם האינתיפאדה השנייה פרצה במהירות והסלימה במהירות. כלומר: פרשן ראוי לשמו מוכרח להתריע כל העת שהנה־הנה האינתיפאדה כאן, שאם לא כן - הוא עלול לאחר את הרכבת.
המחקר מלמד שפרשנים - ובני אדם בכלל - זוכרים היטב את תחזיותיהם המוצלחות ושוכחים במהרה את תחזיותיהם השגויות. מכיוון שאני עובד בעיתונים כבר לא מעט שנים, אני מכיר את התופעה הזאת מקרוב: את הכתב שזוכר כל ידיעה בלעדית זניחה שפרסם, אבל שהדחיק במהרה את הכותרות שהתבררו כמוטעות. את הפרשן שכל מאמר שלו כולל את המילים "כפי שכתבתי" - אבל שאף פעם לא מזכיר לקוראיו את השטויות ש"כבר כתב". ראוי להניח שגם אני לוקה במחלה הזו. ראוי להניח שגם אני כתבתי כמה שטויות, ושגם אני נכשלתי בכמה תחזיות לא זהירות.
הבעיה אינה ברמת הידע של הפרשנים, הבעיה היא בשיטה. אחת התגליות המחקריות המעניינות של טטלוק עוסקת בכוחם העדיף של פרשנים שטועים על פני פרשנים שצודקים בתחזיותיהם. כלי התקשורת - טלוויזיה, רדיו, עיתונים - מעדיפים בפועל את הפרשנים שטועים, משום שהם אלה שיודעים לדבר בביטחון רב יותר ובמילים בוטות יותר. הם נותנים הצגה טובה יותר, בעל־פה ובכתב. והתקשורת צריכה הצגה יותר משהיא צריכה תחזיות מדויקות.
הבעיה אינה ברמת הידע של הפרשנים, הבעיה היא במציאות. כפי שאף אחד לא יכול היה לדעת שהתנכלות לרוכל בתוניסיה תצית "אביב ערבי", כך אף אחד לא יכול לזהות במדויק את תמהיל ההתרחשויות שהופך רצף שגרתי של אירועים אלימים לאינתיפאדה. כבר נרשמו כאן לא מעט רצפים של אירועים אלימים שלא הבשילו לכדי אינתיפאדה. והיו גם כמה שכן. ובמילים אחרות: כדי לדעת במה מדובר הפעם, האם זאת "אינתיפאדה", או מאורע אחר מסדר גודל שמצדיק הגדרה מיוחדת, צריך לחכות. פשוט לחכות. כך, משום שבניגוד לתחזיות נמהרות, לסבלנות יש ערך.