זוכרים את הקטע הזה בסרט "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון, שבו המחתרת מתכנסת בבית ואוגדה של חיילים רומאים זורמת לתוכו כדי לאסור אותם? עוד ועוד חיילים נכנסים ויוצאים, והאחרון מוסר כף עץ למפקדם ואומר: "מצאנו את הכף הזאת, המפקד".
השבוע, לאחר ישיבות קבינט שחרכו את הלילה, יצאה הודעה שהזכירה לי את הסצינה הזאת. נתניהו כינס, ונאם וזעם ודפק על השולחן, ואנחנו כבר עצרנו את נשימתנו, בתקווה שהנה, סוף־סוף אולי נטפל בפלסטינים שרוצחים אותנו - אבל לא. הוא מצא את הכף הזאת.
הקבינט החליט לקבל שורה של צעדים שדרש ראש הממשלה (על פי ההודעה שיצאה מלשכתו, אפשר לטעות שמדובר בבשורה): הריסת בתי מחבלים, תגבור הכוחות באיו"ש, שמירת הסטטוס קוו בהר הבית (וואו, יחי נתניהו. באמת צריך אומץ בשביל להותיר את המצב על כנו, אף שהמחבלים מנצלים אותו לרעתנו); "פעולה נחרצת במטרה למנוע לקיחת החוק לידיים על ידי אזרחים ישראלים באשר הם" (גם כאן - כל הכבוד. הבנת מי האויב האמיתי ומה מסכן את העם היהודי); "קידום סלילת כבישים עוקפים ושימוש במעצרים מינהליים נגד פורעים, זירוז החקיקה נגד מיידי אבנים, זיקוקים ובקת"בים".
נתניהו חתם את דבריו בציניות ארסית כל כך, שלא נותר לי אלא לצטט אותו: "אישרנו הערב פעולה תקיפה נגד הטרור במגוון של אמצעים וחזיתות. נמשיך לעשות כך ככל שיידרש, ושיהיה ברור - ננצח את הטרור כפי שעשינו זאת בעבר". ב"ארץ נהדרת" לא יכלו לעשות זאת טוב יותר.
בספרו "מקום תחת השמש" פירט נתניהו את משנתו המדינית־ביטחונית, שתמציתה: אסור להיכנע לטרור, ואפשר לנצח אותו. אבל לנתניהו קל מאוד להקליד ולנאום, אבל מאוד מאוד קשה לעשות. הוא נכנע לטרור שוב ושוב, באלגנטיות אופיינית, ומעולם לא ניצח אותו.
יום לאחר ישיבת הקבינט המדוברת, הרסו כוחות הביטחון שני בתים - של מוחמד נאיף ג'עביס ושל אבו ג'מיל ג'סאן בן מוחמד משכונת ג'אבל מוכבר בירושלים, ואטמו חדר שלם בביתו של המחבל מועתז איברהים ח'ליל חג'אזי. האחרון ניסה להתנקש ברב יהודה גליק לפני כשנה. אני בטוחה שמשפחתו מרוסקת מהצעד, ושהוא מהדהד ברחבי ירושלים ויו"ש כצעד הרתעתי מהמעלה הראשונה. אטימת חדר היא מחיר שאיש לא יהיה מוכן לשלם, אפילו לא רוצח בשם אללה. הפלסטינים משקשקים, הרוצחים ללא ספק מחשבים מסלול מחדש.
מוחמד ג'עביס נהג לפני שנה וחצי בטרקטור והפך בו אוטובוס. הרב אברהם וואלעס הי"ד, שעבר באזור, נהרג. חמישה נוספים נפצעו. ע'סאן אבו ג'מל היה אחד משני הרוצחים שנכנסו בנובמבר אשתקד לבית כנסת בהר נוף וטבחו במתפללים בו. שני החלאות האלו גרו בג'אבל מוכבר, שממנה יצאו גם רוצחי הטרקטור הקודמים, הרוצחים מישיבת "מרכז הרב" ב־2008, ועוד ועוד. אז במקום לארוז את השכונה הזאת, שיש בה יותר סוכות אבלים של מחבלים שהידים מבתים, ולהעיף אותה לעזה באופן מסודר, נתניהו הורס כירורגית בתים שהוא דחה את הריסתם כבר שנה. אכן "מלחמה נגד הטרור".
בישיבת הקבינט אישר נתניהו אמורפית גם "קידום סלילת כבישים עוקפים". בלי תאריך יעד, סתם הצהרה חסרת בשר. ונניח שזו הייתה הצעה אופרטיבית, וביום שלמחרת היו המודדים יוצאים לתוואי, והזמנות לציוד ואספלט היו נחתמות בידיים נחושות. למה רק עכשיו? ראש הממשלה אינו יודע שהכפר חווארה שבשומרון, למשל, היושב על כביש 60, הציר הראשי של ההתנחלויות, הוא קן צרעות שסכנת נפשות לעבור בו? הוא לא יודע שאזרחיו־מצביעיו נוסעים בו יום־יום ומסכנים את חייהם? מה מנע ממנו לסלול את כביש עוקף חווארה לפני חמש שנים?
"לנתניהו קל מאוד להקליד ולנאום, אבל מאוד מאוד קשה לעשות". צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
כביש עוקף זה לא עונש לפלסטינים נגד רצח יהודים. הוא גם צעד שיעבור יחסית בשקט בעולם. במצב כזה של "אין מתווה", שבו שני העמים נשארים בשטח לעת עתה, כל שאפשר לעשות הוא להפחית חיכוך. זה בדיוק מה שכביש עוקף עושה. אז למה לא נסללו הכבישים האלה? סתם. כי זה לא היה מספיק חשוב לראש הממשלה.
אם דם יהודי שפוך היה בוער בראש הממשלה, הוא היה הורס את הבתים הללו בזמן מסע ההלוויה של אלו שבעלי הבתים רצחו, ומַגלה את משפחותיהם. ב"שורת הצעדים" שהביא ראש הממשלה לאישור הקבינט אין אפילו צעד אחד חדש שצריך לאשר. אין צעד אחד שהאויבים שלנו מפחדים ממנו. כל ההחלטות האלו הן צעדים ישנים שכבר הוחלט עליהם. זה מעליב. אם יש לקדם חקיקה - למה היא לא קודמה כבר? צווי ההריסה לבתי הרוצחים יצאו כבר לפני שנה, למה הם לא בוצעו?
הערב, ראש הממשלה הנכבד, לא אישרתם שום צעדים. פשוט אמרתם את מה שכבר נאמר בישיבות קודמות, רק בטון תקיף יותר. האם דמם של ארבעת הנרצחים לא מחייב צעד אמיתי?
כנראה שמבחינת נתניהו - לא. ולראיה - דמם של הנרצחים הקודמים, הרב משה טברסקי, אריה קופינסקי, אברהם שמואל גולדברג, וקלמן לוין מבית הכנסת בהר נוף, ואחר כך רצח השוטר זידאן סיף, והרב אברהם וואלעס, שנרצח בכביש מספר 1, לא זעק מספיק כדי שתינקט פעולה פשוטה ומתבקשת, שלא תגרור עימות כלשהו עם העולם, כהריסת בתיהם. היה צריך להישפך עוד דם כדי לקיים את הצווים הקודמים.
אתה בדיליי, אדוני ראש הממשלה. המציאות רצה, יהודים נרצחים, ואתה מאשרר הצעות חוק שכבר התקבלו, מצהיר הצהרות שכבר הוצהרו, מבזה את עמך ומפסיד במלחמה נגד הפלסטינים. לא לשם כך הגעת למלכות. תחליט עכשיו, האם יש לך כוח להנהיג את העם הזה במלחמה נגד הטרור, שאתה יודע כל כך יפה לדבר ולכתוב עליה? אם אין לך - אנא, פנה מקומך למי שיכול.