כצפוי, אנחנו נגררים למעגל דמים רחב יותר, הכולל את עזה וישראל גופא. רוב המין האנושי - במצבי הפגזה בלתי פוסקת של שגרה אלימה נכנס לבונקר. בייחוד המין האנושי הישראלי. לי זה לא קרה, לי זה לא יקרה, ויאללה - איפה החומוסייה הכי טובה בעיר. השאלה היא מתי החרדה המצטברת והאיום המתגלה במלחמה מרובת חזיתות יתפרצו, ולאיזה כיוון.
התשובה החשובה והמרתקת ביותר היא התגובה הציבורית הפוליטית הנלווית לאינתיפאדת הסקילה והדקירה הנוכחית. אם בעקבות הגל האחרון יש עלייה בהתלכדות סביב ראש הממשלה או אולי מסתמנת הבנה בנוגע לאחריותה של הממשלה לפרוץ המהומות. כלומר, אם האצבע המאשימה נעה לא רק לעבר הפלסטינים אלא גם כלפי מי שהתחייבו לספק ביטחון ומספקים סרט נא של בשר מדמם.
התגובות המובנות מאליהן מגיעות מימין ומשמאל, אבל זו המסקרנת ביותר אמורה להגיע מהמרכז הספוגי. שאלה מתבקשת נוספת היא מהו האפקט האלקטורלי, אם בכלל, של השפעת האירועים על דפוסי הצבעה של הציבור. מובן שלרצף ולמשך הזמן של אירועי אלימות יש השפעה על מתן ואופי התשובות, אבל התשובות עכשיו עשויות ללמד על הכיוון בעתיד.
לכאורה, התגובה הקולקטיבית היא להתכנס סביב ראש הממשלה. הגל האחרון אמור לחזק את בנימין נתניהו ומה שהיה הוא שיהיה. הממשלה עצמה לא מאוימת משמאל משום שכאשר יהודים מאוימים השמאל "מתיישר" עם הימין באמצעות צה"ל ושאר אמצעים לדיכוי הפגנות (שהשלכותיהם אגב הפוכות מ"ביטחון"). זו הטרגדיה של השמאל, וזו של הימין היא שאין לו תשובה. אלא אם כן "דין רחוב הגיא כדין רחוב איבן גבירול" (בנט).
לאלימות הפלסטינית יש גיבוי לאומי. אחרי 40 שנות לחץ, במקביל ל־40 שנות שאיפה לשחרור מן הלחץ ולעצמאות, העם הפלסטיני רוצה להיפטר מהגבנון הישראלי ומוכן להסיר אותו גם באבחות סכין. וכמו שזה נראה כיום הוא מוכן לספוג את העונשים הקולקטיביים שממשלת ישראל משיתה עליו בגין פרצי האלימות. גם אם יפזרו אלף מגנומטרים ועשרות אלפי מצלמות ברחבי ירושלים והגדה (מישהו יגזור כאן קופון שמן) – ל"טרור", כפי שמכנה אותו וחש אותו הציבור היהודי, או ל"מלחמת העצמאות", כפי שהפלסטינים מכנים את גלי האלימות הללו, יש אלף ואחת דרכים ופרצופים לממש עצמם. דבר אחד ברור: הרצון הפלסטיני לשנות את המצב באמצעים אלימים הוא כאן איתנו, כל זמן שהכיבוש יימשך, והוא לא הולך למקום רגוע יותר.
רק בחירות יכריעו בין המדיניות הנוכחית לבין מדיניות, שבצד אמצעי ביטחון תנהל משא ומתן אמיתי להסדר. אין צורך להיבהל. המצב הנוכחי מבהיל וקטלני הרבה יותר מבחירות. השאלה היא אם לנצח את הטרור בכוח ובאגרוף - או במוח ובלב.