ההערכות שהשמיעו השבוע פרשנים ופוליטיקאים על כך שאבו מאזן יילחם בחמאס ביהודה ושומרון היו לכל היותר משאלת לב. אבו מאזן אולי קצת נבהל מהמהירות שבה התפשטה האש שהצית, כששלח את נציגיו להסביר בכלי התקשורת ש"לא יהיה שקט לישראלים כל עוד יש כיבוש". אולי הוא ימתן את ההתבטאויות שלו, אולי יסגיר מחבל פצוע שנמצא בבית חולים בשכם; אבל הוא לא יילחם מלחמה אמיתית בחמאס הרצחני. אלו חלומות באספמיה, והנה שלוש תמונות שימחישו את העניין:
תמונה ראשונה: ספיגה מצרית ותגובה
לראשונה מאז הסכם השלום עם מצרים, המדינות המרכיבות את כוח האו"ם שאמור לשמור על ההסכם בסיני, מבקשות לבחון מחדש את נוכחות חייליהן בשטח ולשקול להחזירם הביתה.
סיני נשלטת בפועל כיום בידי זרוע של דאע"ש שנקראת "אנסר בית אל־מקדס", ארגון הנשען על אהדתם של כ־350 אלף בדואים שקצו בשלטון המצרי. הכוח הבדואי הזה מפיל חללים רבים מקרב צבא מצרים, ולאחרונה הם החלו לתקוף גם את חיילי הכוח הרב־לאומי. וזו הסיבה לכך שיכול להיות שנראה פינוי של הכוח הזה אחרי יותר מ־30 שנות נוכחות בשטח.
החולשה המצרית עלולה להפתיע את מי שלא מכיר את הפוליטיקה הערבית הפנימית. צבא מצרים החזק והמצויד עד הצוואר, הוא צבא של מדינה שמונה כ־82 מיליון אזרחים. למצרים אין BDS על הראש, אז מה הבעיה שלהם להכריע את המורדים הקיצונים, כפי שעשה חוסיין, מלך ירדן, בספטמבר השחור?
התשובה טמונה בדרך שבה האסלאם הרדיקלי וקריאתו להשמדת כופרים, מדברים אל לבבות ההמונים. נשיא מצרים, א־סיסי, לא יכול להרשות לעצמו להיות ברוטלי מדי כלפי נציגיו של רעיון שיש לו פופולריות עצומה בקרב בני עמו בכלל ובקרב האחים המוסלמים המצרים בפרט. לכן הוא נגרר למדיניות של ספיגה ותגובה, ובינתיים דאע"ש רק הולך ומתחזק בשטח.
תמונה שנייה: נשף המסיכות בג'נין
לפני כשלושה שבועות שידר אוהד חמו, הכתב המוערך של חדשות ערוץ 2, כתבה המתארת "מלחמה באש חיה" ו"קרבות עזים" בין הרשות הפלסטינית לאנשי חמאס בג'נין. כאילו הרשות נלחמת בחמושים הקיצונים. סליחה, אוהד ידידי היקר, אני מעריכה את הנחישות שלך לסקר את מה שקורה ביהודה ושומרון, אבל הפעם שימשת כלי בידי שני הצדדים. כל צד עשה את ההצגה שלו בפני מצלמות ערוץ 2. מי שנהנה מנשף המסיכות הזה הוא הרייטינג. עם ישראל רק הפסיד.
את אוהד ליווה איש שזוהה עם החמושים, כך נראה בבירור לאורך כל הכתבה. כלומר, לחמאס היה אינטרס להראות לצופי ערוץ 2 כמה הם חזקים בג'נין. הם כנראה ידעו היטב שאנשי הרשות יבואו "לפזר" את ההתכנסות.
אנשי הרשות והחמושים נראו יורים שם מטווח אפס עשרות כדורים שלא פגעו באף אחד. איש לא נהרג? המלווה של חמו הרגיע אותו שלא יקרה לו שום דבר. ובכן, הדרמה הגדולה שם נבעה בעצם מירי שלא כדי להרוג. ואנחנו כבר מכירים את שכנינו, הם גם יורים שלא כדי להרוג בחתונות.
המסקנה של הצופה הישראלי הממוצע שלפיה אם רק נחזק את הרשות, היא תילחם מלחמת חורמה בחמאס, היא מוטעית. ארגון חמאס שולט לא רק בעזה, גם ביהודה ושומרון הוא שנותן את הטון בזירה הציבורית. כשחמאס מקצין, אבו מאזן מחריף את התבטאויותיו.
הקשקוש של אבו מאזן על הפגיעה של ישראל בהר הבית השתרש בקרב ערביי יהודה ושומרון, כמו שרק במזרח התיכון יודעים להאמין לסיפורי בדים. הרי לא השתנה דבר בסטטוס קוו על ההר. אבל הם מומחים בהתקרבנות ובקונספירציות. ועכשיו, גם בלי שמישהו יעשה מעשה אריאל שרון ויעלה להר הבית, ברחוב הפלסטיני בטוחים שישראל הורסת את ההר הקדוש.
ואם נחזור לכתבה מג'נין, אבו מאזן לא רוצה באמת להילחם בקיצונים, והוא מעדיף לסמוך על כידוני צה"ל שנמצא במרכזי הערים כשצריך. ומה שא־סיסי לא מסוגל לעשות בסיני, קל וחומר שאבו מאזן החלש - על שבעת הגדודים שהוא מחזיק - לא יוכל לעשות ביהודה ושומרון.
תמונה שלישית: מזרח תיכון חדאע"ש
ח"כ באסל גטאס מהרשימה המשותפת התראיין לתוכנית הטלוויזיה של דב גילהר וסירב לגנות את פיגוע הדקירה בירושלים. בתגובה לאדישות הסוחרים הערביים מתחינותיה של אודל בנט הפצועה, אמר "מה היא בכלל עשתה שם?", מתעלם מהעובדה שהיא יהודייה שעושה דרכה לאתר המקודש ביותר לעמה משחר ההיסטוריה.
האם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו ח"כ יהודי, לא משנה מאיזה מחנה, שהיה מגיב כך על הרצח בדומא? הכל מוצדק בעיניו של גטאס, כולל ההתנהגות הבלתי אנושית ביותר: יריקה בפרצופה של אישה שבעלה נרצח הרגע לנגד עיניה והסכין שרצחה אותו עוד תקועה בגופה. והכל מסיבה אחת: "הכיבוש".
בראיון אחר שנתן לרדיו דרום אמר חבר הכנסת שלכל עם תחת כיבוש יש זכות "להילחם בכל הדרכים שהוא מוצא". אז בואו נפתח את זה רגע: גטאס, שהלוואי על כולנו המשכורת שהמדינה משלמת לו, חייב את המקום שבו הוא נמצא לקיומה של ישראל. מדינה שאם לא הייתה משכילה לשמור על גבולות בני הגנה, הרי שכבר הייתה נמצאת במזרח תיכון חדאע"ש. אבל לצערנו ערביי ישראל מרשים לעצמם לכרות את הענף שעליו הם יושבים. בגליל, וכמו שראינו השבוע גם ביפו ובלוד.
וכשיש הסתה כזאת לשנאת יהודים, שמוכפלת בחומרתה ברשתות החברתיות (ראו ערך הסרטון שהופץ השבוע ומסביר איך לרצוח יהודים), אז אבו מאזן הוא לא הגורם שיעצור את התפשטות האש.
מול כל זה התראיינה השבוע ציפי לבני והזהירה אותנו מהפיכת הסכסוך מלאומי לדתי, כשמה שמפריד בין שני התסריטים בעיניה הוא שלטונו של אבו מאזן בשטחי הרשות ביהודה ושומרון. העובדה שהמכנה המשותף היחיד בין סיני, סוריה, עיראק, יפו וירושלים הבוערים הוא נוכחותם של קנאים מוסלמים, לא מפריעה ללוגיקה המערבית של לבני לראות באבו מאזן שותף לעתיד של שכנות טובה עם מדינת היהודים.
לבני, וכל מי שקונה את ההצגה שהקרין ערוץ 2 מ"הקרב" בג'נין ושם את הז'יטונים שלו על אבו מאזן והרשות, דומה למי שיוצא לאוקיינוס בזמן צונאמי כשהוא עומד על חסקה. במרחב הסוער הזה כדאי מאוד שיהיו לנו "סיפון ומעקה": כוחו של צה"ל ורוחה הבלתי ניתנת לשבירה של ההתיישבות היהודית בכל רחבי ארץ ישראל.