השיירים האחרונים של אשליית ירושלים המאוחדת הולכים ונמחקים. ירושלים היא שמובילה כרגע את גל הטרור הנוכחי, והיעדר ההפרדה בין ישראלים ופלסטינים בבירה ימשיך לעשות את החיים קלים למחבלים הבאים.
מאמש מטילה המשטרה מעין סגר על השכונות במזרח ירושלים אבל כבוגרי האינתיפאדה השנייה אנחנו יודעים שסגר ללא מכשול פיזי הוא לא יעיל. האנשים הטובים יעברו דרך המחסום וייבדקו, המחבלים יבחרו באחת מאין ספור הדרכים האחרות לעבור למערב העיר.
נכון שרובה המוחלט, אולי אפילו 99%, מהאוכלוסייה הפלסטינית לא משתתף בעימות הנוכחי, אבל די בכמה עשרות מפגעים לפרום את התפרים האחרונים של אשליית הדו־קיום. ראינו אתמול מחבל עובד בזק ומחבל אחר שעובד בבית לוינשטין. היום, עשרות אלפי המזרח־ירושלמים שיבואו לעבודה בישראל - בבתי החולים, בבתי המרקחת ובאתרי הבנייה - ייתקלו במבטים חשדניים מצד העמיתים שלהם ובתהייה של המעסיקים אם שווה לקחת סיכון איתם.
בקביעת גבולה המוניציפלי של ירושלים, ואחר כך בבניית גדר ההפרדה, סיפחה אליה ישראל רבע מיליון פלסטינים והעניקה להם תעודות זהות כחולות. המזרח־ירושלמים מהווים היום חמישית מכלל האוכלוסייה המוסלמית בישראל, אף שאין להם שום עניין או הזדהות עם מדינת היהודים. ישראל יכולה להציב שוטרים רבים ככל האפשר וקוביות בטון בכניסה לכפרים של ירושלים, אבל כשהמרחק בין שכונה יהודית לפלסטינית הוא עשרה מטרים - רק גדר או חומה יוכלו לתת ביטחון.
אין סיכוי שממשלה ברשות בנימין נתניהו תעז להציב מכשול בירושלים ולחלק למעשה את העיר. לכן סכינאים יוכלו להמשיך לטייל בה כאוות נפשם. עם זאת, מוזר שדווקא הממשלה הזאת, על ההצהרות התקיפות שלה, לא מאמצת גם צעדי ענישה מרתיעים יותר. הריסות בתי מחבלים שמתבצעות רק אחרי סחבת משפטית של שנה וחצי מאבדות כבר את משמעותן. אבל בהריסות בתים לא די. צריך לפגוע במשפחות המחבלים עד כדי גירושן לרצועת עזה. שיידע כל מחבל שברגע שהוא מניף את הסכין הוא גוזר חיי אומללות על בני משפחתו.
מה שמכונה “גל טרור” ושעדיין לא נמצא לו שם הולם יותר, ילווה אותנו כנראה עוד ימים ארוכים. חשוב להמשיך להשאיר את חמאס בעזה, את הארגונים החמושים ביהודה ושומרון ואת ערביי ישראל מחוץ לעימות הזה, ולהתמקד בלב הבעיה - ירושלים. פתרונות מוחלטים למצב הזה אין. ברור שאווירה מדינית טובה יותר הייתה מצננת את השטח, אבל לא ניתן ליצור אווירה כזאת בין ההנהגות הישראלית והפלסטינית הנוכחיות. לכן צריך להמשיך להיאבק בכל הכלים האפשריים בטרור הזה, תוך הבנה שהוא ילווה את חיינו לפחות בתקופה הקרובה.