השבוע נודע כי ראש ממשלתנו שוקל להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק. בכתבה שנעשתה בערוץ 2 בעקבות הצעד הנ”ל רואיינו ראשי התנועה, שאיימו על ישראל: רוצים מלחמת דת? בבקשה. תמשיכו להתנהל כמו שאתם מתנהלים בהר הבית.
הר הבית הוא התירוץ הכי נוח, והוא תקף בגלים, כבר שנים רבות, כמצית הסכסוך. הוא כל כך נפיץ – חשים רוב הישראלים שוחרי השלום – שאל לנו לעורר פרובוקציות. הוא “חבית חומר נפץ”. מה שקשה להסביר לציבור בישראל הוא שזוהי מלחמת דת בין כך ובין כך, לא משנה מה נעשה בהר הבית.
בספרו המונומנטלי של סמואל הנטינגטון, “התנגשות הציוויליזציות”, נכתב: “בכל מקום שתביט בתחומי האסלאם, מתקשים המוסלמים לחיות בשלום עם שכניהם. המוסלמים הם כחמישית מאוכלוסיית העולם, אך בשנות ה־90 היו מעורבים באלימות בין־קבוצתית הרבה יותר מבניה של כל ציביליזציה אחרת. הראיות אינן משתמעות לשתי פנים”.
הנטינגטון מוכיח בספרו ש”גבולות האסלאם מדממים”, כלשונו, אך אין אנו זקוקים לו כדי לדעת זאת. רק מרפרוף בדפי ההיסטוריה נוכל לראות מה שורש הסכסוך. רק כשנדע מה שורש הסכסוך נוכל אולי לפתור אותו.
אם נחבר בקו את כל נקודות הפרעות של הערבים בנו, משנת 1921 דרך פרעות תרפ”ט ומלחמות ישראל ועד האינתיפאדות, נקבל תמונה המראה לנו שאנחנו רק עוד נקודה במפה של מפגשים בין האסלאם ובין כל דת או תרבות אחרת. מפגש כזה הוא מדמם בהגדרה.
ושלא יגידו לנו “כיבוש”, או “אל־אקצה”, או שמי שיוצא לדקור או לירות ביהודים הוא נער שאין לו תקווה כי אין התקדמות במשא ומתן ואין אופק מדיני. הפרעות הן אותן פרעות, והפורעים הם הנכדים של אלו שרצחו בנו בתרפ”ט, עוד לפני שהייתה לנו מדינה וכיבוש ואופק.
אין זו מלחמה על טריטוריה. תסתכלו על עזה: ממשלת ישראל גירשה את כל היהודים מחבל עזה, עד האחרון שבהם. שאלתם את עצמכם פעם מדוע הם ממשיכים לירות עלינו? מה הדרישה שלהם מאיתנו? הדרישה היא פשוטה, והיא אינה קשורה לקרקע או להסכם מדיני או להקפאת הבנייה בהתנחלויות. הם מבקשים, בפשטות, שנמות או שנתאסלם.
מלחמת דת היא מלחמה ללא פשרות. סיומה ייקבע כשאחת מהדתות לא תהיה בתא השטח הנתון או שלא תהיה מסוגלת להילחם. אני מעדיפה שאלו יהיו המוסלמים, ואתם?