סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה "מהפכה במטבח" שמשודרת בימים אלה בערוץ 2 בניצוחו של אחד השפים המובילים בארץ: אסף גרניט, היא הגרסה הישראלית הפחות מוצלחת לריאליטי "מטבחי הגיהנום" בכיכובו של השף הבריטי גורדון רמזי.
בכל פרק בסדרה מגיע אסף גרניט למסעדה כושלת ומנסה לשקמה בעזרתם ובשיתופם של בעלי המסעדה ועובדיה. בשני הפרקים הראשונים צפיתי בעניין רב שכן בפעם הראשונה יש לנו ריאליטי קולינרי שהפוקוס הוא לא רק על מנות האוכל, אלא על הדינאמיקה מאחורי הקלעים. דהיינו, הצצה לתוך הקרביים של המטבח שבו מתרחשות לא מעט דרמות וסערות רגשיות ממש כמו הסירים הרותחים, המשפיעות על תפקודה הכללי של המסעדה.
בפרק השלישי ששודר אמש ועסק במסעדה דרום אמריקאית בגולן, כבר מצאתי פחות עניין כי הדברים התחילו לחזור על עצמם. האוכל לא טעים, אין מי שישתלט כראוי על העסק, ואז מגיע מושיענו גרניט, מתעצבן, זורק צלחות לעבר השף הנעלב, גוער בבעלת המסעדה שלא תופסת פיקוד, מלמד על קצה המזלג מהו בישול נכון, משפר את חזות המקום (את "הנראות" כדבריו).
באורח פלא, הטבח הראשי נהיה תותח בטיגון אמפנדס וההמבורגרים היבשים שלו הפכו לפתע לעסיסיים ומגרים. העובדים מכריזים שהם עברו תהליך וכולם שמחים ומרוצים, בעיקר גרניט שהצליח במשימתו, והמסעדה ממשיכה לתפקד נפלא לאורך זמן גם אחרי לכתו. האומנם? קשה לי להאמין.
מסעדה לא מצליחה עלולה לסכן עוד יותר את שמה הטוב כשהיא חושפת בטלוויזיה את מגרעותיה, כי הסועד הישראלי החשדן שצפה בפאשלות שהיו בהתחלה, לא בנקל ישתכנע שבן לילה הפך המקום למסעדת אלן דיקאס הצרפתי ובכך סגרו סופית את הגולל ואפשר למסור את המפתחות .
האמת ששבענו כבר מתוכניות ריאליטי שקשורות לאוכל שמגמתן אחת: להציג בפנינו כמה שיותר מנות שונות ומגוונות, לעיתים כה מוזרות ופלצניות, עד שבסופו של יום אני מחליטה לקפוץ למסעדת השווארמה השכונתית ולמלא את הבטן עם אוכל עממי פשוט, משביע וטעים, במקום צלעות טלה מצופות בזהב או בשוקולד.
"מהפכה במטבח" לעומת זאת, מציגה זווית מעניינת חדשה והיא הזווית העסקית בהנחייתו של גרניט, המורה הקשוח והקפדן שאפילו שם לב לאבק על אחד השנדלירים, מה שלא היה מפריע לי לבלוס את הסביח של עובד בגבעתיים, גם אם המקום היה כולו דביק משמן הטיגון של החצילים.
גרניט מלמד אותם איך לעבוד בעבודת צוות (ותודו שצריך גם גרניט כזה בממשלה שלנו) כאשר כל אחד צריך להכיר את מקומו ולעשות רק את תפקידו. זוהי משימה לא קלה לאור העובדה שמערכת היחסים בין הנפשות הפועלות מלווה בלא מעט מתחים ואי הסכמות, או על רקע אגו פגוע של הטבח שאמש הטיל את כל האשמה בכישלונו על מלצרית מסכנה.
אמנם הקטע הזה של הטבח הנעלב נראה לי מבוים כי מהר מאוד הוא עבר מפרצוף כועס לפרצוף מחייך המקבל בהכנעה את דברי המנטור, ובכל זאת מעניין לעקוב אחרי בעלי התפקידים. מאותו רגע שהם רבים וצועקים במטבח, עד לרגע שגרניט מנער אותם שיתעוררו על עצמם והם יוצאים לשרת את הסועדים עם חיוך, כאילו הגיעו זה עתה משעור הרפיה ביוגה ולא משדה קרב אפוף עשן ואדים לוהטים.
ואף על פי כן, אם בפרקים הבאים שוב הכול יהיה צפוי ותחזור אותה מתכונת של: "באתי, תיקנתי, הלכתי", אני צופה ירידה בצפייה וברייטינג, אלא אם כן תחול תפנית דרמטית ועם הנחייה של הבמאי (וכולנו כבר התרגלנו לכך שחלק גדול מהראליטי מבוים) גרניט ישחק אותה מתעצבן נורא, קורע מעליו את חליפת השפים ועוזב את המסעדה, או שהטבח עצמו ימרוד ויצעק על גרניט שאף אחד לא יגיד לו איך לבשל. אולי כולם ילכו מכות ובעלת המקום תאיים שהיא הולכת לדחוף את הראש לתוך הכיריים מרוב ייאוש. יאללה בלגן.