הסוגיה המרתקת ביותר בעולם המשפטי והפוליטי בימים אלה היא זהותו של היועץ המשפטי לממשלה החדש, שעתיד להחליף את יהודה וינשטיין ולשבת על כס מלכותו בראשית פברואר 2016.
ועדת האיתור בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, מקדמת את ההליכים לאיתורו, וככל הנראה במהלך החודש הבא תציג בפני הממשלה שלושה מועמדים לתפקיד. כדי ששמו של מועמד יעבור לשולחן הממשלה, על ארבעה מתוך חמישה חברים לתמוך במועמדותו.
כפי שהדברים מסתמנים בתקשורת, שעוקבת במרץ ובסקרנות אחר פעילות הוועדה, השמות הבולטים שככל הנראה יעלו על שולחן הממשלה הם של מזכיר הממשלה הנוכחי והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אלוף (במיל') אביחי מנדלבליט, ונשיאת בית המשפט המחוזי בלוד לשעבר ונציבת הביקורת והתלונות על הפרקליטות בהווה, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל.
לא בכדי מדובר בסוגיה משמעותית, תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא הקרוב ביותר למוסד המלוכה בישראל. על פיו יישק דבר, ובחיי היומיום עוצמתו עולה על זו של ראש הממשלה. לא פחות.
כדי להבין עד כמה חשוב התפקיד, כדאי לחזור לדבריו של אהרון ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה. "זה תפקיד אדיר", אמר לאחרונה בראיון לעיתון "הארץ". "בשנים הרבות שהייתי שופט בבית המשפט העליון וגם נשיא אמרתי שאני מוכן לחזור מיד לתפקיד".
אחד מראשי הממשלה לשעבר הודה באוזני שגורל השלטון במדינת ישראל יכול להיות נתון בידיו של היועמ"ש, הן במעמדו כתובע כללי המגיש כתבי אישום ומורה על חקירות שרים ונשיאים, והן כמי שפוסק אחרון לפני בג"ץ בעניין חוקיות מעשי הממשל. המשמעות היא שללא הסכמתו ואישורו יהיה קשה מאוד לקבל החלטות בממשלה. לא בכדי התפרץ השבוע אחד מהשרים הבכירים בישיבת קבינט על וינשטיין. תן לנו לעבוד, אמר לו, תפסיק לבלום את היוזמות שלנו.
היה משהו מרענן וחדשני במינויו של וינשטיין לתפקיד, לפני כשש שנים. היה זה המינוי הראשון, זה זמן רב, של אדם שבא מהשטח, מפרקטיקה של סנגור פלילי שמלכתחילה גישתו כלפי העולם היא סנגוריאלית ונטייתו המוטבעת היא אחרי בית הלל ולא אחרי בית שמאי.
12 איש כיהנו בתפקיד: שניים היו מינויים פוליטיים, ארבעה שופטים לשעבר, שניים הגיעו מהאקדמיה, שלושה מהשירות הציבורי ווינשטיין, שבא כאמור מהפרקטיקה הפרטית. עשרה מונו על ידי הממשלה ועל פי המלצת שר המשפטים, וכולם היו מינויים טובים עד טובים מאוד. שניים - וינשטיין ומני מזוז - מונו באמצעות ועדת איתור.
אין הוכחה מובהקת לכך שבחירותיה של ועדת האיתור היו טובות מאלה של הממשלה, ולכן אולי הגיע הזמן לבטל את הוועדה. אין בה צורך והיא מסרבלת, מסרסת ומקשה על המשילות.
אביחי מנדלבליט. צילום: אמיל סלמן, פלאש 90
***
מסתמן, כאמור, שמנדלבליט נמצא בעדיפות הראשונה של הממשלה. ללא ספק מדובר באיש ראוי, אלא שעננת פרשת הרפז עדיין מרחפת מעל ראשו. כזכור, מנדלבליט נחקר במסגרת הפרשה, התיק נגדו נסגר, אך וינשטיין הוסיף ביקורת חריפה על התנהלותו ואף תבע מנתניהו לאשר מחדש את מינויו כמזכיר הממשלה עם כינונה של הכנסת החדשה.
העובדה שטרם ניתן גילוי נאות לציבור בדבר המניעים לכתיבת הדוח המכתים, מעוררת ספק לגבי המשקל שתיתן לו ועדת גרוניס, אולם היא מהווה כן שילוח לעתירה לבג"ץ. האם לנוכח הערפול ירצה בג"ץ לדון בעתירה כזו? - זו כבר שאלה אחרת.
אם מועמדותו של מנדלבליט תיפול מסיבה כלשהי, נראה כי סיכוייה של גרסטל הם הטובים ביותר. היא מוכשרת וראויה וכבר הוכיחה את עצמה במגוון התפקידים שבהם כיהנה במערכת המשפטית, לרבות הקמה וניהול של בית המשפט המחוזי בלוד, שבו שימשה כנשיאה. אם היא תתמנה, תהיה זו הפעם הראשונה שבה אישה תכהן בכהונה הרמה הזאת ובהחלט הגיע הזמן גם לזה.
בעבר שאלתי את שר המשפטים והיועץ המשפטי הראשון לממשלה, יעקב שמשון שפירא, מי שלמעשה ברא את התפקיד, מהי התכונה החשובה ביותר שצריכה להיות ליועץ המשפטי לממשלה. העניין הוא לא ידע משפטי רחב, הוא השיב לי, שהרי הוא קיים במשרד המשפטים בכל זמן נתון. התכונה הכי חשובה היא שכל ישר, אמר לי. אם כך, לא נותר לנו אלא לקוות שוועדת גרוניס תמליץ על שלושה מועמדים בעלי שכל ישר ושהממשלה תבחר באחד או באחת מהם.