הייתי פה קודם

 זה שנים שאני מתנזר מצפייה בפריים טיים של הטלוויזיה, לא התנזרות אידאולוגית וגם לא מטעמים מתנשאים (ברור שכן), אלא  מחוסר זמן וחשק. אך מדי פעם פוקד אותי צורך ביזארי לחוש את הדופק הכל־ישראלי ולספוג תרבות טלוויזיונית עכשווית, ומיד אני פותח ערוץ 2. 
 

צפיתי בשעשועון של ארז טל "מי למעלה?". סך הכל שעשועון די נחמד, אילו השנה בחוץ הייתה 1984 ופרינס הגזעי שחרר זה עתה את להיטו "גשם סגול". וחשבתי לעצמי, איך זה יכול להיות שפתאום פורמט חדש לשעשועון, ופתאום ״מי למעלה?״, ופתאום טריוויה, כלומר יש מאות אנשי תוכן מוכשרים בארץ, בכל משרד הפקה ובכל זכיינית פזורים מפתחי תוכניות אינטליגנטים למכביר ואנשי פיתוח ועוד כל מיני אנשים מוכשרים, צעירים ומגניבים, שהמילים "מפתח" ו"תוכן" מוצמדות לשמם כתחום עיסוקם העיקרי בפרופיל בפייסבוק, והם נוסעים לפסטיבלי טלוויזיה כדי לקנות ולמכור, אז איך זה שבערבו של יום, חוד החנית של המוח היצירתי שלהם מנפיק לאוויר רעיון שנלקח משעשועון אחר, רק יותר לאט, ועם מעלית. 
 

ואם כך, אז גם אני יכול לפתח שעשועון, עם אותם אלמנטים רק בלוקיישן אחר, וגם אני אהיה מפתח תוכן צעיר ורענן (בן 41, שמור, במצב טוב) ומגניב (מה זה מגניב? היפסטר ממש), שמסוגל ליזום, לפתח, למכור ולהרוויח מפיתוח חדשני ומקורי של תוכנית טלוויזיה, ואשלח לפסטיבל, כאשר דמותי העליזה תיפרש על פני שלטי ענק, ומכל קצוות עולם ינהרו כדי לרכוש ממני את הרעיון - שימו לב, שעשועון טריוויה בלונה פארק: ארבעה מתמודדים, כל אחד מהם בוחר מתקן בפארק השעשועים: רכבת הרים, אנקונדה, טופ ספין וספינת פירטים, ובמשך חמש דקות, בזמן שהאומלל צווח את נשמתו ומתהפכת קיבתו, הוא נדרש לענות על שאלות טריוויה ברמת קושי עולה וצובר נקודות וכו'.
 

רעיון אווילי ומטופש, שמסתבר שכבר קיים בהנחיית טל מוסרי. וחבל שכך. כי אני המצאתי אותו. ובכלל, יש המון דברים גאוניים שאני ממציא והוגה, והבעיה הטכנית היחידה איתם היא שהם כבר קיימים, וזה חבל. וזה מטריד. כי לו הייתי חושב עליהם קצת לפני, או לחלופין, המישהו שהמציא אותם, היה חשוב עליהם קצת אחרי, הם היו שלי, וזה היה עדיף. 
 

זה קורה לי גם כשאני צופה בסרטים של וודי אלן - אני בטוח שהייתי יכול לכתוב את העלילה בעצמי. מה הבעיה לחשוב על פרופסור באמצע החיים, שחווה משבר קיומי ויצירתי, וסטודנטית יפה ורעננה מפיחה בו רוח חיים, ולא מאמינה לאן המשבר שלו יסחף אותם. הנה כתבתי את העלילה, שגם משמשת אלגוריה אקטואלית למשברים יצירתיים שחווים מפתחי תוכן בטלוויזיה. אבל הבעיה היא שהסרט "איש ללא היגיון" של וודי אלן כבר יצא, ושוב נהרס עוד רעיון לא מקורי מבית היוצר שלי. 
 

ואני לא עוצר רק בטלוויזיה ובקולנוע, ממש לא, יש לי גם מה לחדש בתחומי המוזיקה והפזמון. אני לא רואה שום בעיה בשבילי לכתוב שיר כמו "מתנות קטנות, מישהו שלח לי מתנות קטנות". נשבע לכם שזה זורם לי בטבעיות גמורה, בלי קשר לזה שזה כבר קיים. וגם סטטוסים מצחיקים בפייסבוק כמו של יונתן זמרי, ותום יער, אין סיבה שהם לא יהיו שלי.  
 

כמו שפעם אמר לי איש חכם (שלא אזכיר את שמו, כדי לנכס את המשפט לעצמי) את הכל כבר כתבו, אנחנו רק מנסחים מחדש.

* טור זה נכתב בהשראת טור אחר של מישהו אחר, שמדבר על אותו נושא ממש.