מי שומר עלינו?

בהררי התגובות הדוחות ששוטפות את הרשת, דווקא שלו עצבנה אותי במיוחד. ואולי היא פשוט הייתה נקודת הקצה. זו הייתה תגובה כל כך מתועבת, כל כך מכוערת, כל כך כזו שלא צריכה להיות בפייסבוק, או בשום מקום על הפלנטה.
 

אז דיווחתי עליו, כלומר על התגובה שלו, וגם ייחלתי למפגש קרוב בין מוחו הקטן לחפץ כבד, בתקווה שיתעורר שם משהו. ושכחתי מזה, עד שכמה ימים לאחר מכן קיבלתי תגובה מפייסבוק. “מצאנו שתגובתו של X אינה מפרה את כללי הקהילה שלנו ועל כך החלטנו שלא להסירה", הם כתבו. נחמד, חשבתי לעצמי. מעניין מי כן מפר אותם, מהטמה גנדי? 
 

לא הייתי צריכה להיות מופתעת, כמובן. בשבועות האחרונים קראתי עשרות דיווחים מלאי תמיהה על האופן שבו פייסבוק מסרבת לצנזר פוסטים ותגובות שמעודדים אלימות, גזענות, אנטישמיות ואפילו רצח. הממשלה כבר טענה שההתרחשויות המתלהמות ברשת אחראיות במידה רבה לגל הטרור הנוכחי, ושאלות רבות נשאלות בקשר למדיניות הניטור הפייסבוקית.
 

מי מחליט מתי ראוי להסיר פוסט או תגובה? פייסבוק טוענת שיש לה צוות של אנשים שמטפלים בנושא, אחרים מניחים שמדובר באלגוריתם שלא מצליח לעשות את ההבחנה בין זוג שדיים חשוף (השם ירחם) לגידופים ולנאצה. על כן הוא נוטה לחסום ולהסיר פוסטים של משתמשים שלא עשו דבר, ובאותה מידה לאפשר לפוסטים מחרידים להמשיך לרחף בחלל ולהפיץ את הרעל שלהם. 
 

העניין הוא שאנחנו מפספסים את מה שחשוב באמת. הנקודה כאן היא לא מה פייסבוק עושה או לא עושה. מה שמטריד באמת הוא ההרגשה שאף אחד שם למעלה, במטה פייסבוק, לא באמת מתאמץ לשמור עלינו. הם רוצים לתת לנו תחושה שמלאכים חסודים עם בייגלה בצורת הלוגו של פייסבוק מרחף מעל ראשם, משוטטים במסדרונות הרשת ומטילים על כולנו אור של שלום וביטחון - אבל לא פעם התחושה היא שהשער נטוש לגמרי. 
 

ולא רק בפייסבוק, אלא בכל מקום: בטוויטר, ביו־טיוב, בכל פלטפורמה שמאפשרת הפצת שנאה ואלימות, נדמה לא פעם כי אין אף אחד בשער. בדמיוני אני רואה שם שער נטוש, ריק, שומם, פרוץ. ערימות קש מתגלגלות ורוחות שורקות בזמן שעברייני מקלדת קטנים נכנסים ויוצאים ככל העולה על רוחם. ואף שומר חמוש לא רץ להושיע אתכם מהם.
 

ממש כשם שתהיתם בעבר מי מאשר את הטוקבקים המחרידים האלה, שאפשר למצוא פחות או יותר מתחת לכל כתבה ואייטם (מוכנה להישבע שמישהו כתב “מוות ליהודונים" מתחת לכתבה באתר אמריקאי על עשרה דברים שאפשר לעשות בצמר גפן) - כך גם ברשתות החברתיות. אולי משום שהמין האנושי עדיין לא השכיל להפנים את ההשפעה המכרעת שיש למתרחש ברשת על העולם האמיתי (האם אנחנו עדיין סבורים שמה שקורה ברשת נשאר ברשת, כאילו השנה היא 2008?) ואולי משום שיש דברים חשובים יותר לעסוק בהם. למשל: איך להכניס עוד קצת כסף מפרסומות. 
 

הניחוש שלי הוא גם שלאף אחד בפייסבוק, טוויטר, גוגל ושאר החברים לא אכפת. הם מתנהלים להם שם, ביקום הסיליקון ואלי החף מטרור שלהם, ולא נראה שבאמת אכפת להם אם מישהו כותב שצריך להשמיד את ישראל, או באותה מידה שמתחשק לו לאנוס בחורה שהרגע פרסמה תמונה בבגד ים. הם כמובן נחרדים למראה כל ויזואליה שעלולה להזכיר במידה כלשהי עירום או מין, אבל אלימות וגזענות זה בסדר. זה כמו דובוני אכפת לי.
 

אז אנחנו לבד כאן, אם נרצה ואם לא, ויש רק דבר אחד שאפשר לעשות כדי להפסיק את האלימות ברשת - לקחת את המחשב ולזרוק אותו מהחלון. באלימות