בית ספר התיכון הערבי לבנות, “עבדאללה", הוא בית ספר של משרד החינוך ועיריית ירושלים. המורות הן עובדות העירייה, חלקן מגיעות מאבו גוש ומבית חנינא, שכונה יוקרתית בירושלים. מבנה בית ספר נמצא בשכונה יהודית, בין גבעת התחמושת למעלות דפנה בירושלים. ובכל זאת צמחה משם מחבלת. לפני כשבועיים מרח בכיר, תלמידת כיתה י"ב, יצאה משטח בית ספר ואז שלפה סכין מילקוטה ודקרה שוטר.



הלכתי לבית ספר כדי לשמוע מהבנות מה שעובר עליהן בימים האלה. נעמדתי ליד השער וחיכיתי שיצאו, תיארתי לעצמי שהן מזועזעות מהעניין. על אף שבית הספר הוא מוסד רשמי של משרד החינוך, הבנות לא יודעות עברית. גם המורות לא. ניסיתי לשאול את הבנות באנגלית אם הן מכירות את הבחורה, אבל עוד לפני שהספיקו לענות לי הוזעקו למקום מורות. הן חסמו את דרכי תוך דחיפות וצעקות “יאללה, תעופי מפה" וניסו להפיל את הטלפון הסלולרי שאיתו צילמתי.



“אני מחוץ לבית הספר, בשטח ציבורי שמותר לי לעמוד בו", אמרתי לאחת המורות. אבל זה לא הרשים אותה. “מה הבעיה שאעמוד פה?", שאלתי. “זו לא האדמה שלך", ענתה המורה לעיני תלמידותיה. המשפט של המורה, שמקבלת משכורת ממשרד החינוך, הסביר הכל.



חלק מהבנות דווקא רצו לדבר איתי, אבל הזעם בעיני המורה הצמית אותן. “יש כאן 700 תלמידות", אמרה לי מנהלת בית הספר שיצאה לראות על מה המהומה. “אם מישהי תעשה לך משהו זה יהיה באחריותי. אני מבקשת שתלכי". וכך, באמצע שכונה יהודית בירושלים, נכנסתי לשטח אויב.



כשפניתי ללכת ליוותה אותי מורה אחרת, ידיה דוחפות אותי קלות. ללא חיג׳אב היא נראית פחות דתייה מהמורות ומהתלמידות. “אסביר לך למה המצב פה מתוח", אמרה, “פשוט לפני שבועיים ירו לנו בתלמידה". כשהצוות החינוכי מאמין שהתלמידה התמימה נורתה על לא עוול בכפה (כמובן, איש לא שואל מי דקר את השוטר הישראלי) וכשהם מחנכים את הבנות לכך שהארץ לא שייכת ליהודים, אל תתפלאו שיש אופנה חדשה בשומרי המסך של הטלפונים של הבנות: תמונתו של עלי מוחמד, המחבל משועפאט שדקר שלושה שוטרים בשער שכם. העובדה שהשהיד גם חתיך עזרה לו לחדור ללב המתבגרות, ומן הסתם להוות השראה לקיצוניות שבהן.



ערביי מזרח ירושלים נמצאים בין הפטיש לסדן, ובעצמם לא יודעים מה הם רוצים. מצד אחד, ההסתה כנגד כל יהודי פועלת במלוא המרץ והשהידים הם גיבורים. מצד שני, בשנים האחרונות נפתחו שבעה בתי ספר תיכוניים חצי פרטיים, שמבקשים ללמד את תוכנית הלימוד הישראלית כמענה לרצון ההורים שילדיהם יוכלו ללמוד באוניברסיטאות בארץ ולעבוד בעבודות מכובדות.



השבוע שוחחתי עם האני עלמי, מהמתונים שבתושבי בית חנינא. שאלתי אותו עד כמה הוא מעוניין להישאר אזרח מדינת ישראל. “מאוד", הייתה תשובתו.



כמוהו חושבים אלפי אנשים שעוברים משטחי יהודה ושומרון לירושלים המזרחית. “אתה לא רוצה להיות אזרח הרשות הפלסטינית?", הקשיתי עליו ושאלתי הביכה אותו. “אני מחכה שהרשות תהיה הריבון בירושלים", ענה.


***
 

בתיכון הירושלמי שבו למדתי, לא רחוק מבית הספר "עבדאללה", למדנו גם היסטוריה ומדעים מדויקים, וכך נותרו בזיכרוני שרידים של ידע בתחום הכימיה. אני זוכרת למשל, את התהליך הנקרא “אלקטרוליזה של המים". כלומר, פירוק המים למימן ולחמצן באמצעות זרם חשמלי. בתהליך, יוני החמצן השליליים נמשכים לאלקטרודה החיובית, והמימן החיובי נמשך לאלקטרודה השלילית. וסליחה, המורה בתיה, אם זה בדיוק ההפך.



המעוף המסוגנן של תושב ג׳לג׳וליה השבוע מעל לגבול עם סוריה באמצעות מצנח רחיפה, לא היה תופעה פיזיקלית של טיסת כלי שכבד מן האוויר, אלא תופעה כימית הדומה לאלקטרוליזה: הבחור פשוט נמשך לאלקטרודה השלילית של דאע"ש שמונחת מסביב לגבולותינו ונדד אליה. ממש כמו בכימיה, דאע"ש מקטבים את המציאות ומפרקים את התרכובת האנושית שחיה בארץ, כשמבפנים מסייעים להם התנועה האסלאמית, הרשות הפלסטינית ותוכניות הלימוד שלה, וכל שאר חובבי הרדיקליות הפאן־אסלאמית.



התהליך הזה מצוין. לא משום שהפלסטינים או ערביי ישראל המזדהים עמם יקנו מצנחים בחנות הספורט האתגרי הקרובה לביתם ויעזבו אותנו לנפשנו, אלא מכיוון שהיא מעמידה בפניהם בחירה אמיתית. המסיתים קוראים למלחמת ג׳יהאד בלתי מתפשרת ובכוחה של קריאה זו לפצל סופית את החברה הפלסטינית, שגם כך היא אוסף של שבטים וחמולות.



למדינת ישראל יש אינטרס לעודד את האלקטרוליזה הזו. לכן אנחנו חייבים לייצר את הקוטביות השנייה ולהיות האלקטרודה החיובית שתהיה מקלטו של ערבי יליד הארץ שחפץ חיים ואינו חפץ ג׳יהאד.



נתניהו הציע השבוע הצעה לא ריאלית: לשלול את אזרחותם של 80 אלף ערביי מזרח ירושלים שנמצאים מחוץ לגדר. רגע אחרי שתוכרז רשמית תוכנית כזאת ולפני שתצא לפועל יכולים כל אותם התושבים הנושאים תעודת תושב ישראלית לעבור להתגורר בעיר, גם בשכונות היהודיות.



אי אפשר להפריד בין שתי האוכלוסיות לחלוטין, כפי שמציע השמאל בהתעלמו מבעיית ערביי ישראל וערביי מזרח ירושלים. אי אפשר לשים גדר בתוך השכונות בירושלים, כמו שאי אפשר להקים חומה בין באר שבע לחורה או בין פרדס חנה לג׳לג׳וליה.



במקום רעיון שלילת האזרחות שיזם רה"מ, הימין צריך לאמץ את הקו של שר החינוך נפתלי בנט, שמוביל עכשיו השקעה חסרת תקדים במזרח ירושלים ומחפש את הדרך להיות אלקטרודה חיובית ולתת אופק של דו־קיום לאלה הרוצים בכך. דו־קיום לא מחייב זכות הצבעה לכנסת. הגדרה עצמית יש לפלסטינים בעזה, אבל חיים טובים יהיו למי שירצה להיות תושב שומר חוק בישראל.



בהכנת הטור השתתף רון אביטל

[email protected]