הדיווחים הסותרים מפי פקידים בכירים ברוסיה באשר לנסיבות התרסקותו של מטוס הנוסעים בסיני רק מגבירים את חרושת השמועות ותיאוריות הקשר.
המטוס המריא משארם א־שייח’ וטיפס לגובה של כעשרה ק"מ, רום הטיסה הרגיל. ואז בתוך 22 שניות, בפתאומיות, צנח שני ק"מ והתפרק באוויר. משברי המטוס שהתפזרו בשטח של כ־12 קמ”ר התברר כי הזנב ניתק מהגוף באוויר.
אף שהתפרקות כזו במהלך טיסה היא די נדירה, לדעת מרבית מומחי התעופה הסבירות הגבוהה היא של תקלה טכנית או מכנית כתוצאה מתחזוקה לקויה. למטוס הייתה היסטוריה ארוכה של בעיות כאלה. ב־2001 זנב המטוס נפגע קשות כשפגע במסלול הנחיתה בשדה התעופה בקהיר. אפשרות אחרת היא של טעות אנוש, פעולה או סדרת פעולות שגויות שביצעו הטייסים.
במקרים של התרסקות בלתי מובנת, הנטייה היא להצביע על פעולת טרור. מה עוד שבסיני פועל ארגון רצחני – מחוז סיני - שנשבע אמונים ל"מדינה האסלאמית". הארגון, האמון כמו חללית האם שלו על ניצול מרבי של המדיה הדיגיטלית ועל לוחמה פסיכולוגית, מיהר ליטול אחריות להתרסקות. בהודעה שהקבוצה פרסמה בחלוף כמה שעות מהאסון היא טענה כי זו פעולת נקם על רצח מוסלמים בידי רוסיה. הכוונה הייתה, כמובן, למעורבותה במלחמת האזרחים בסוריה. אך מחוז סיני, כמו דאע”ש, פרסמו כבר בעבר הודעות שקריות ונטלו אחריות למעשים שלא ביצעו.
רוב הסיכויים שהמטוס לא הופל על ידי הטרוריסטים של מחוז סיני בירי טילים. אומנם בעבר הם הפילו מסוק מצרי בירי מן הקרקע, אך המסוק טס בגובה נמוך.
אם אכן מדובר ב”השפעה חיצונית”, האפשרות הסבירה יותר היא שלטיסה הרוסית הוחדרה פצצה. שירותי הביטחון המצריים מודעים היטב לסכנות הטרור, והבדיקות בנמלי התעופה במדינה הן קפדניות. ואולם שום מערך ביטחוני אינו חסין לחלוטין מפני פרצה הקוראת לטרור.
בכל מקרה, בשלב זה אסור להיחפז להסקת מסקנות. וגם אם בסוף יתברר שמדובר בפעולת חבלה וטרור, הרי המשמעות לגבי ישראל היא לא רבה. שירות הביטחון הכללי האחראי לאבטחת התעופה לישראל וממנה, כמו גם צה”ל, לוקחים בחשבון זה כמה שנים שהטרוריסטים של מחוז סיני עלולים לנסות, ויש ברשותם גם יכולת, אף שהיא מוגבלת, לפגוע במטוסים הנוחתים או ממריאים משדות התעופה ליד הגבול עם מצרים – אילת ועובדה. על רקע זה ננקטים אמצעי הזהירות הנדרשים. יתר על כן, חלק מהמטוסים הישראליים מצוידים במערכות הגנה נגד טילים.
ובאשר לסידורי הביטחון והבידוק על הקרקע, לפני הטיסה, יצא לישראל שם של הקפדנית ביותר בתחום זה, לעתים גם במחיר של פגיעה בנוחות הנוסעים, בצנעת הפרט שלהם ובאפליה גזעית או דתית.